Home » הבלוג שלנו » קריירה בתעופה » הטובים לטיס, והטובות??

הטובים לטיס, והטובות??

Posted

 

מאת: נעמה קיהן


לפני שבכלל מתחילים להתווכח על נכונות הסיסמה, צריך להבין מה קורה..



“יעוד האדם אינו שלטון איש על רעהו, אלא שלטון על הטבע. אתם האוויראים נותנים את האפשרות של נצחונות האדם על הטבע. לא רק במלחמה, אלא גם בימי שלום, ברוכה תהיה עבודתכם. ברוכים תהיו על האפשרות שנתתם להתעלות הגאון היהודי לטובת האנושות”. דוד בן גוריון, 1948.


יום לאחר ההכרזה על הקמת המדינה, תקפו מטוסי ספיטפייר את שדה דב בתל אביב, ולנו לא היה אפילו מטוס קרב אחד שיכול לעצור את המתקפה המצרית. מפתיע ככל שישמע הדבר, בשנת 48 לא היתה נהירה לקורסי הטיס, ובן גוריון החליט כי עליו לעשות כל שביכולתו על מנת להקים חיל אוויר גדול, חזק ומרתיע. חלק מהחלטה גורלית זו לווה בצורך לעודד חברה צעירים להתנדב ולהתגייס לשורות החיל.


שיווק באמצעות סיסמאות זהו סוד שהיה ידוע כנראה עוד לפני עידן האינטרנט. וכך בשנת 1960, הבזיקה במוחו של משה הדר (פומי), העורך הראשון של בטאון חיל האוויר, הסיסמה. בהא הידיעה. סיסמה שברבות הימים הורחבה ע”י מפקד חיל האוויר דאז, עזר ויצמן ז”ל, “הטובים לטיס והטובות לטייסים”. האמנם??


כבר מעל למאה שנה, בשמיני במרץ, מצויין ברחבי העולם יום אישה הבינלאומי. יש מדינות, דוגמת רוסיה, בהן מדובר בחגיגה של ממש. פרחים, מתנות, ארוחות והבעת הערכה, כבוד ואהבה כלפי הנשים. אני ממש לא פמיניסטית, וגם מאד מאמינה בהבדלים מולדים שיש בין גברים לנשים, עם זאת לא ניתן להתעלם, ואף להעריך, את ההשתלבות הנשית בתחומים רבים של החיים הפרטיים והמקצועיים.


אז למה לא בתעופה?


בחיל האוויר של מדינת ישראל בשנות האלפיים, טייסת היא להק מטוסים. טייסת בעברית, היא קודם כל יחידה בחיל אוויר (Squadron), ורק אחר כך טייס ממין נקבה. אולי בגלל שהרוב קובע (הרי יש יותר טייסות המכילות ציי מטוסים מאשר טייסות מהמין הנקבי), ואולי בגלל שכל כך נדיר לראות במחוזותינו חצאית עולה לקוקפיט.


יעל פינקשלטיין רום היא הטייסת הראשונה שעברה קורס טיס צבאי (מספר 5) במסגרת חיל האוויר הישראלי ואף הוסמכה לקברניטה. רום היא גם הראשונה שטסה בטיסה מבצעית מעבר לקווי האויב, וגם הטייסת הראשונה בחברת תעופה סדירה (ארקיע). במהלך שנות החמישים והשבעים נעשו ניסיונות נוספים לשלב בנות בקורס היוקרתי, ניסיונות שלא צלחו. השמועה אומרת כי שר הביטחון דאז, והס מלהזכיר את שמו, שמע שיש בנות בקורס, הזדעדע, ואמר “על גופתי”. אמר ואח”כ הכחיש. לא קשה לנחש מי זה היה.


בהמשך עלו שאלות נוספות. האם תוחלת השירות של נשים במילואים תצדיק את שילובן בתפקידי צוות אוויר. האם התרומה הכוללת של לוחמות, במקום לוחמים, שווה את המאמץ והכספים. האם מעגל החיים הנשי יתאים לדרישות שחיל האוויר מציב לאנשיו. מה קורה במקרה של נפילה בשבי. ושאלת השאלות – האם החברה הישראלית מוכנה לשבור את הטאבו ולשבץ נשים בדרגים הלוחמים.


מאז בג”ץ אליס מילר, בשנת 1995, לקחו כמה שנים טובות עד הבחורה הראשונה שקיבלהכנפיים, בשנת 1998, ומאז בממוצע מסיימת בוגרת אחת, אם בכלל, בכל אחד משני המחזורים שמוציא חיל האוויר בכל שנה. היתכן כי נשים אינן מתאימות לטיס? קשה להאמין, ויותר סביר כי הצבא מתקשה להתאים את המערכת לסביבה הנשית. שהרי.. הארייט קווימבי, ג’אקלין קוקריין, אמיליה ארהארט, בסי קולמן, לואיז ת’אדן, אמי ג’ונסון, ליליה ולאדימירובנה.. הם לא שמות בדויים.


במהלך מלחמת העולם השנייה קיבלו 1,102 נשים אמריקניות כנפי טיס. ואפילו בארצות הברית של אמריקה של ימינו כבר מונתה אישה להיות מפקדת כנף קרב. זה עובד בחילות אוויר אחרים, וגם ההיסטוריה של חיל האוויר הישראלי הוכיחה כי נשים יכולות.


כן יכולות! לא רוצות?


אז מדוע לא אצלנו? ולמה אלה שכבר כן מתקבלות לקורס נושרות באחוזים גבוהים בהרבה מאלו הגבריים? הייתכן כי עדיין הקורס מוכוון טסטוסטרון? שהרי ההבדלים בין המינים אינם נובעים רק מרוחב הכתפיים או שערות על הלחיים.. היתכן כי מדדי ההצלחה בקורס הצה”לי נתפרו למידותיהם של גברים? רוצה לומר, כי אישה הרוצה להצליח בצבא, צריכה להיות לא רק חזקה פיסית וגדולת מימדים, אלא גם בעלת תכונות אופי המוגדרות כגבריות..


בישראל של המאה ה- 21 הצבא עדיין מהווה מפתח וקרש קפיצה לחיים האזרחיים. הרשת החברתית כמו הפוליטית בישראל עדיין מחבקת את אלופיה וגיבוריה הלוחמים, ועדיין נותנת עדיפות עליונה במסלולי קריירה אזרחיים, החל מתפקידי מפתח בחברות (מנכ”לים ודירקטוריונים), וכלה.. איך לא.. בחברת התעופה הלאומית שלנו. זה לא סוד כי ניתן לספור על יד אחת את מספר הטייסות, שלא לומר הקברניטות, הנושאות בתפקיד רם המעלה של להיות טייס אלעל.


הקשר החיובי בין נשים מנהלות וניהול עסקי


אם ניקח בחשבון כי הצבא דורש גם קצת כושר קרבי מהמועמדים, ותהליך המיון עדיין מצריך התנדבות ואדפטציה נשית. אם נשים לרגע בצד את העובדות כי המסלול ארוך, המחיר האישי גבוה, השפה הצבאית עדיין שפה גברית, המערכת לא ממש רוצה שהניסוי יצליח, וגם האימהות משנה את סדרי העדיפויות. ואם נניח לרגע, שהצבא הוא שוביניסטי בהגדרה, אז נגלה, לצערנו, כי גם באזרחות אחוז הכוח הנשי אינו דומה למספרן באוכלוסייה.


נכון לשנת 2005 בישראל היו 50.6% של נשים בכלל האוכלוסייה. אם נבחן את האוכלוסייה הבוגרת, נגלה כי אחוז הנשים אף גבוה יותר, וזאת לאור העובדה כי על 1000 נקבות שנולדות יש 1060 זכרים שנולדים, גם תוחלת החיים של נשים גבוהה יותר, מה שמביא אותנו לאחוז נקבות בוגרות אף גבוה מזה שהוזכר.


נמשיך בסקירה ונגלה כי אחוז הנשים בכוח העבודה במשק (נכון לשנת 2011) עמד על 47%. אבל רק 34% מהתפקידים הניהוליים מאויישים ע”י נשים. 16.5% נמצאות בדירקטוריונים של חברות. 5% נושאות בתפקיד המכובד של יו”ר דירקטוריון. 4.5% מחזיקות בתפקיד מנכ”ל. ועשירית מזה נמצאות בתפקיד טייס. אז למה הרעיון של חצאית בקוקפיט נשמע לנו מופרך? שהרי כבר בתחילת המאה הקודמת נוהלו כמה קרבות אוויריים ע”י טייסים ממין נקבה, ואף היו מספר טייסות אזרחיות ששברו שיאים עולמיים.


יותר מעשר שנים לתוך המאה ה- 21 כבר ניתן למצוא מחקרים המצביעים על כך כי עלייה במספר הנשים המנהלות תורמת לשיפור הביצועים של החברות. מסתבר כי נשים נעדרות פחות מישיבות, מקפידות יותר על תהליכי בקרה, מביאות עימן סגנון ניהול המגביר האזנה, תמיכה וחתירה לפיתרון בעיות. מעצם היותן של נשים צרכניות, קיימת להן היכולת להבין את הלקוחות, ולהתאים את אופיו של הארגון למטרותיהם. סגנון חייהן של הנשים המודרניות מחייב אותן לאזן בין עבודה למשפחה, מה שמוביל אותן לייצר תהליכים יותר מאוזנים בפן העסקי.


ואם ננחת חזרה לעולם התעופה, נגלה כי הנושא הנשי הוא לא רק בעייה פנים ארצית. אירגון התעופה האמריקני FAA מעריך כי רק 6.7 אחוז מהטייסים הפעילים בארצות הברית הן נשים. ארגוני נשים תעופתיים כמו איגוד הטייסות הבינלאומי ISA מעריך כי רק 3-6 אחוזים מכלל 130 אלף הטייסים בעולם הן נשים. המספרים מדאיגים.


הטייסות של מונאייר:


יסמין - טייסת

יסמין


אולגה - טייסת

אולגה


דליה - טייסת

דליה


תמר - טייסת

תמר


סוזן - טייסת

סוזן


למה אין נשים בתעופה?


בניסיון לפתור את הסוגיה, הסתובבתי בהרצליה, ושאלתי את הנפשות הפועלות, הגבריות בעיקרן, למה אין נשים בתעופה. לאחר שהצהרתי כי בכוונתי להעלות על הכתב את תגובות, נחרדו רוב העונים, וביקשו כי לא אפרסם את תשובותיהם. אז הבטחתי שלא לצטט את המקורות. אבל אולי עצם הבקשה מעידה על הבעיה האמיתית, כי החברה הישראלית, הליברלית והמחשיבה עצמה כפתוחה, עדיין אינה מוכנה לטוס מעל הים, כשאישה מחזיקה בהגאים. תקראו ותשפטו בעצמכם..


  1. זה לא נכון. יש הרבה נשים בתעופה. זה מה שנקרא גבר בהכחשה.
  2.  למה אין גברים בבת שבע? למה אין גברים שהם פקידות מבצעים? גבר ישראלי מצוי העונה על שאלה בשאלה חוזרת.
  3. הן חכמות. הן נשארות על הכביש. חה חה חה..
  4. יש מספיק. אפילו יותר מידי. הייתי מוריד כמה.. חוסר ביטחון?!
  5. לא יודע. לא יודע. לא יודע. לפחות שלושה גברים ענו את התשובה הזו.
  6. גברים ונשים הם לא אותו דבר. נשים הן יותר מולטי טסק, וגברים יודעים יותר להתרכז בדבר אחד. טיסה, בגדול, הוא תחום מרוכז, הדורש הרבה תשומת לב לנושא אחד ממוקד. לנשים יותר קשה להתמודד עם תחום מאד מקצועי ומרוכז.
  7. אפילו בצבא זה לא מוכיח את עצמו. אם תקחי אלף קופים, גם תצליחי להסמיך אחד. למרות שההזדמנות היא שווה, בקושי מצליחים להוציא אותן בפינצטה. זה מעיד על תכונות בסיסיות אצל נשים, שלא מתאימות, כנראה, להיות טייסות. זו השורה התחתונה. הרגל חברתי. תפיסתי. מוסכמות
  8. חברתיות. השיוויון התחוקתי הוא מוחלט לחלוטין. עובדה שאישה יכולה להיות ראש ממשלה. אולם מה שחסר הוא השיוויון הגנטי.
  9. הן לא מספיק רוצות. באמת?
  10. יש כמה טייסות מאד טובות. זה נדיר. יש גם כמה נהגות מרוצים טובות.

את התשובה הגברית הטיפוסית מכולן, נתן מי אם לא, עזר ויצמן ז”ל, לאליס מילר, כשניסה להסביר לה מדוע קורס טייס לא בשבילה. “תשמעי מיידלע, את ראית פעם גבר סורג גרביים? ראית פעם אישה מנצחת על תזמורת? נשים לא מסוגלות לעמוד בלחצים הדרושים מטייסי קרב”.
את התשובה המפתיעה מכולן, קיבלתי אני, דווקא מטייסת מסחרית פעילה – נשים הן מאד מחושבות. יש להן סדרי עדיפויות אחרים. תעופה זה משחק, זה כייף, זה משהו אגואיסטי מאד. לנשים יש תיעדוף כללי. מי שלא התחילה בגיל צעיר, החיים חזקים ממנה, ובפועל לגברים יש יותר זמן פנוי. נורא קשה להתעסק בתעופה בשלב בו יש לנשים ילדים. לפני, לא תמיד יש את הכסף. אחרי, זה לפעמים מאוחר מידי. בטח בשביל מקצוע. מבחינת התאמה, אין לנשים בעיה. תעופה זה ספורט עדין, לא ממש נכנס תחת הגדרה של ספורט מוטורי. זה אמנם מקצוע טכני, אבל גם חשיבתי.


אולי תופתעו, אבל בתעופה האזרחית, אין אפליה כלפי נשים. לפחות לא ברמה החוקתית. לא ברמת השכר, לא ברמת הבדיקות הרפואיות, הדרישות והתקנות, וגם לא ברמת המבחנים. אין צורך בכושר גופני וסרגל מאמצים מטורף. אין כאן התנדבות או התחייבות לשירות לשנים ארוכות. כולם משלמים אותו הדבר. ואין העדפה של דת, גזע או מין. יש כאן עניין מנטאלי גרידא. אפילו הטלוויזיה תורמת את תרומתה הסמויה. על הסדרה נשות הטייסים שמעתם? זו גרסה מודרנית למשפט המהולל של מר ויצמן.. הטובות לטייסים. לדעתי, האישית והנשית, מדובר בפסיכולוגיה נטו.


ואולי הכתבה הזו דווקא תחמם כמה נשים, תרתי משמע, ונתחיל לראות אותן במחוזותינו. דבר אחד אני יכולה להבטיח לכם, שכל אחד מהמדריכים הגבריים והמסוקסים של הרצליה, יעמוד בתור בכדי להדריך אותן.


טייסות העתיד???


הטובות לטייסים – להקת חיל האויר


מילים: דידי מנוסי


לחן: צבי בורודובסקי


 

הטייסת על הגובה
אך כנפי הטייסים
עם הסמל על הכובע
והסרבל מלא כיסים
יש להם עתיד מבטיח
ומקצוע מיוחד
משום כך זה לא מפתיע
שכולן רוצות טייס.
כשרואים טייס בשטח
כל אחת מבלי משים
מבליטה את מה שיש לה
ואם אין אז מכסים.
כל אחת אחת ושתיים
מעפעפת בריסים
כי אם הטובים לטיס
הטובות לטייסים.
איש בר מזל זוכה בפיס
אפילו אין לו כרטיסים
והטובים הולכים לטיס
כי הטובות לטייסים.