גאים להציג את בוגרי מסדר כנפיים 2012 לרישיון טיס פרטי, מסחרי ומדר”ט:
רשיון טיס פרטי:
מישל אזולאי, שי אלחיאני, דוד לוי, משה זדה, שרון פולק, מקסים פקטורוביץ, רז קריספין, ליאור בוגר, מוטי שוימר, בנימין בבל, אילון מקובר, איל בן תמר, מנחם שוורץ, שלמה לוי, אריק לרנר, יואב שטמלר, ליאור כהן.
רשיון טיס מסחרי:
עמית דג’רסי, משה דן, גל דנגורי, עודד שני.
מוטי שוימר, רישיון טיס פרטי
רישיון הטיס הפרטי הוא ללא ספק התרופה הטובה ביותר לחולה ב”חיידק התעופה” מגיל אפס. למרות שזה נשמע קלישאתי, קורס הטיס הוא באמת הגשמת חלום. תהליך הרישיון, שארך כשנה וחודש, מתנקז לאותו רגע חד פעמי ובלתי נשכח בו הבוחן מודיע לך שאתה טייס מן המניין. תמיד ידעתי שארצה להיות טייס, אך לא ידעתי מתי אוכל להתחיל להגשים את החלום. כשהבנתי שנוצר חלון הזדמנויות להתחיל את הקורס, לא היססתי. אורי אביב, האחד והיחיד, ליווה אותי בסבלנות, מקצועיות וחיוך תמידיים. למדתי ממנו המון, גם על החיים, ולא רק על מטוסים. התרופה הטובה ביותר ל”חיידק התעופה” היא לטוס – וזה מה שאני משתדל ורוצה לעשות.
ליאור בוגר, רישיון טיס פרטי
כשבאתי לעשות קורס טייס המטרה הייתה בעיקר לסמן וי על עוד משהו בחיים. אבל כבר מהטיסה הראשונה התמכרתי להרגשה הזאת של לראות את הכל מלמעלה. אי אפשר להסביר את התחושה הזאת אבל מהרגע שממריאים. והזווית על העולם קצת משתנה זה גורם למשהו בגוף, בעיקר למן רוגע כזה.
טוב אולי לא כזה רגוע כי מתחילים בדרך כלל בתרגולי נחיתות שקצת מוציאות את השלווה מהטיסה, אבל גם אדרנלין הוא משהו שעושה טוב בגוף (לי לפחות). אחרי כמה טיסות אימון שבהן כבר התרגלת לתחושה, ואולי אתה כבר לא מתרגש יותר מידי, מגיעה טיסת ניווט לראש פינה, שאז אתה פשוט רואה איזה ארץ מדהימה יש לנו.
ואז אתה גם קולט שהולך להיות לך רישיון לעלות מתי שאתה רוצה לגובה ולראות את הנופים האלה כל פעם שרק תרצה. ואז בסופו של דבר מסתם לסמן וי על משהו בחיים פשוט התמכרתי ורק מחפש עכשיו איך להמשיך ולטוס כמה שיותר.
רז קריספין, רישיון טיס פרטי
לאחר שהחלטתי ללמוד לטוס, בחרתי במקום שהרשים אותי יותר מכולם – מונאייר. בפגישה הראשונה עם נעמה מיד הבנתי שהגעתי למקום מנצח, ושבוע לאחר מכן כבר הייתי בטיסת היכרות עם המדריך הטוב ביותר – משה. עכשיו כארבעה חודשים אחרי, אני עומד לפני סולו ניווטים, והמושג “הזמן טס כשנהנים” קיבל משמעות אחרת לגמרי.
השלב הראשון במסע עומד להסתיים, והכול בזכות מונאייר ומשה שדאגו לכך במסירות ומקצועיות.
מקסים פקטורוביץ, רישיון טיס פרטי
קורס טיס שעשיתי, אחת החוויות הגדולות שהיו לי בחיים. מתחילה ועד הסוף זה לקח לי 11 חודש, אבל זה היה כאילו דקה, הזמן הזה עף כל כך מהר שפשוט לא יאמן. בתחילה אתה מתחיל לטוס, יש הרבה עומס והרבה טעויות, המון חומר ללמוד ולשנן, אבל עם השעות המצטברות, מצטבר גם הנסיון, אחרי כל נחיתה, אחרי כל מייל באוויר, אתה מרגיש יותר טוב את המטוס, לומד את ההתנהגות שלו, ובסופו של דבר, אתה יושב מול הבוחן, בתוצאות מוקף בעיגול ״עבר״ והוא חותם על הטופס בחינה, הרגשה קטלנית.
משה רון, הוא האדם שעשה ממני טייס, מודה לך מאוד!
משה זדה, רישיון טיס פרטי
“משטעמת טעמו של מעוף, לעולם תהלך על הארץ ועיניך נשואות לשמיים, כי שם היית ולשם תמיד תכסף לחזור”. (ליאונרדו דה וינצ’י).
המשפט הזה מסכם בעצם הכל אין מה להוסיף, כל מילה מיותרת ! טיסה זאת אהבה מיוחדת שברגע שטעמת פשוט נתפסת ואי אפשר להשתחרר…חיידק הטיסה ככה קוראים לזה, זה ממכר, זה מטריף, זה מרגיע, זה מושלם, גורם לך להרגיש הכי הכי בעולם. באוויר אני הכי מאושר שוכח מכל העולם , נהנה ממרחבים פתוחים, מנוף מדהים ומבין שזה היה שווה את זה כל דקה וכל שנייה של מאמץ השתלמה, הגשמתי חלום. מונאייר היקרים עשיתם אותי הכי מאושר בעולם. אני בטוח שניפגש על מגרש המסדרים כשאסיים מכשירים, דו מנועי, ומסחרי. למרות שזה חלום רחוק כי אתם לימדתם אותי שכל חלום אפשר להגשים.
תודה רבה לנעמה, לבנות מהמבצעים – אנסטסיה,מור ונועם. ולדוקטור להדרכת פרחי טיס איציק קירשנר תודה רבה על הכל – אוהב אותך דוקטור!!!
משה דן, רישיון טיס מסחרי
אני בטוח שלכל אדם באשר הוא יש חלומות. יש כאלה שחולמים על מציאת ספר ישן, על משפחה, להשתתף באולימפיאדה, לטפס על ההר הגבוה והמורכב ביותר, למצוא אוצר. אין סוף למספר ולגיוון בחלומות בני האדם. אצלי החלום ומגיל קטן מאוד (וזה היה די מזמן ) היה לטוס. החלום גדל איתי בשנים, ניתב את חיי ואת המקצוע בו אני עוסק, הופיע תדירות בחלומות בלילה כשאני ישן וליווה אותי ביום יום. חלומי שלי התגשם באמצעות חברת תעופה מיוחדת – מונאייר תעופה ומדריך מיוחד בשם דובי פרי. מונאייר – חברה מיוחדת במינה אשר הייתה והינה כר הבית העוטף, המלווה והמעודדת – על הנהלתה ועובדיה.
היה חשוב לי לטוס בחברה שמתחזקת מטוסיה ברמה גבוהה ומצאתי את מונאייר שאין לי ספק בכל טיסה שהמטוס עליו אני טס מתוחזק כראוי. דובי פרי היה המדריך אשר קיבל אותי ולאחר שעות מוגדרות סגר את דלת המטוס המונע – בפעם הראשונה כשהוא מחוץ למטוס והגשים חלום ישן. עוצמת הגשמת החלום מלווה אותי למעשה כל יום, כה חזקה עד שלפעמים, למרות שאני עושה במקצועי שימוש בהרבה דיבור ומלל, לא ניתן להסבירה במילים. כשאני עונה לאשתי שאני אצל האהבה השנייה היא יודעת שאני במונאייר טס. על כך תודתי העמוקה.
דוד לוי, רישיון טיס פרטי
מאז שאני זוכר את עצמי רציתי להיות טייס, עברתי את כל השלבים של גדנ”ע אוויר הטסת טיסנים, מסוקים מונחים וכל מה שזז – כל מטוס שהיה עובר מעליי היה זוכה לפרשנות ודיון מעמיק. כמו רובם הלכתי על האופציה הצבאית שהסתיימה איפה שהוא בירפ”א 2 עם ההודעה תחזור עוד שישה חודשים. מאז אותה הודעה החלום התרחק ונדחק לפינה אך איפה שהוא עמוק בפנים השאיר להבה על אש קטנה .
לפני שנה + החלטתי שזהו! לא דוחים את זה יותר ומממשים את החלום ללא דיחויי, שיחת טלפון קצרה לבי”ס לטיסה מונאייר, פגישה עם נעמה המנכ”לית שהסבירה על כל התהליך עד הרישיון ועל החשיבות שבשידוך שיש לבצע בין חניך למדריך והנה יוצאים לטיסת הכרות. את טיסת ההכרות (לאחר שיחה מקדימה ותדריך) ביצעתי עם ד. טייס קרב ,מדריך בחיל האוויר ואיש מדהים . יצאנו לאזור 8 ביצענו מספר תרגילים וחזרנו לנחיתה לא לפני שנשאלתי אם אני זוכר את הדרך לשדה. אחרי הנחיתה אישרתי לנעמה שיש התאמה ואני מעוניין לטוס עם ד. ביצענו החלפת מספרי טלפון ואז החל שעון החול לנוע (אתה מעכב אותי…..)
האירוע שתמיד אזכור הוא הסולו הראשון. הגעתי לשדה בשעה שש בבוקר ללא ידיעה שהיום זה יקרה אבל איפה שהוא בפנים רציתי להאמין שכן, מתארגן וממתין למספר 1. מנסה לתפוס מקום בהקפה ומקבל תשובה של ממתין ראשון שזה אומר בערך תחזור עוד שעה, יצאנו לאזור 9 לאחר תחושת החמצה …עם החזרה לשדה וביצוע 2 הקפות Touch & Go ביצעתי נחיתה עם פינויי והנחתי שהשיעור הסתיים ואז הגיע השאלה איך מרגיש? שנצא לסולו ?גם עכשיו שאני כותב על זה החיוך בפנים מופיע …
ד. מעדכן המגדל על הסולו הראשון ב CGB יוצא מהתא סוגר את הדלת והולך למגדל ,אני מתחיל להסיע לעמדת המתנה של 11 כאשר אני חש ברעד קל ברגליים על הדוושות. מבצע את הבד”ח מבקש אישור להתיישר ,מתיישר ממתין ומקבל אישור המראה –הריכוז מקסימלי . פותח כח מלא, מתחיל להתגלגל על המסלול מגיע למהירות טובה ומנתק ,מביט לצד ימין שהיה מאוכלס עד לא מזמן והכיסא ריק…זהו זה רק אני והמטוס שלי בטיפוס לגובה 800 רגל. עם הנגיעה במסלול והברכות מהמגדל הגיע הרגע שכל טייס מחכה לו – Solo After Party מוציאים הכל מהכיסים מחכים לקבל את המקלחת והבעיטה בישבן. היום כאשר אני בתחילת דרכי כטייס, צובר שעות טיסה וניסיון, יודע שהמשימה אמנם הושלמה אולם היא רק בתחילתה. היעדים הבאים עוד מולי ולעולם אהיה אסיר תודה לבנות המבצעים לנעמה וד. שעזרו לי להגשים את החלום.
עמית דג’רסי, רישיון טיס מסחרי
לפני חמש שנים, עם השחרור מצה”ל קיבלתי וואוצ’ר לטיסת היכרות ב”אקדמיה להגשמת חלומות” – מונאייר. כבר בהמראה התאהבתי בתחושה המדהימה שיש באוויר ומיד ידעתי מה ארצה לעשות כשאהיה גדול. לא ציפיתי בתור חייל שכרגע סיים את שירותו הצבאי שהמסלול שאבחר לחיים יהיה מסלול ההמראה אבל כשחיידק הטיסה נתפס אין דרך חזרה.
ויתרתי על הטיול הגדול, מצאתי עבודה והתחלתי ללמוד. בתחילת התהליך זה נראה כמו משימה בלתי אפשרית: התשלומים, התיאוריות, שילוב הטיסות עם העבודה ולהצליח לשלוט במכונה הזו שמצליחה להציב אין ספור אתגרים אבל בהמשך הדרך עם ליווי צמוד, הרבה גמישות, הבנה ונכונות לעזור בכל מצב מצוות מונאייר הפכתי לטייס מסחרי בטיסות הגשם של גבע תעופה. לעתיד.
