היתה זו ברית המועצות, אשר נחלה הצלחה מוחצת במירוץ לחלל, על יריבתה המושבעת ארצות הברית, עת שיגרה את ספוטניק 1, הלוויין הראשון ששוגר לחלל, בחודש אוקטובר 1957. שיגורו של ספוטניק 1 תפס את ארה”ב עם המכנסיים למטה, ונתפס כנקודת חולשה צבאית וטכנולוגית.
פחות מחודש לאחר שיגורו של הראשון, שוגר ספוטניק 2 בנובמבר 1957, ולא זו בלבד, שגם נשאה בתוכה החללית יצור חי, הכלבה לייקה, שהרוויחה את מקומה כאסטרונאוטית הראשונה ששוגרה לחלל והקיפה את כדור הארץ.
לבחון את ההשפעות האפשריות על כלבים
סיפורה של לייקה יכול היה להיות הירואי, אולם הסתיים בטרגדיה. לייקה מתה שעות ספורות לאחר שיגורה, וזאת בניגוד לטענות הסובייטים כי הכלבה הלכה לעולמה בחלל בהמתת חסד כשבוע לאחר שיגורה וללא כאבים.
בטרם שוגרה האסטרונאוטית הראשונה לחלל החיצון, מעט מאד היה ידוע אודות השפעת טיסה בחלל על יצורים חיים, ואף היו שהאמינו כי בני אנוש אינם מסוגלים לשרוד את התנאים הקיצוניים. על כן החליטו הסובייטים לבחון את ההשפעות האפשריות על כלבים.
כלב, במקורו יצור חברתי, זקוק לאימון מיוחד בכדי להתאים למשימת חלל, בה נדרש לתפקד כיצור עצמאי, היודע לקבל מרות, והמסוגל לשרוד שיגור למסלול ולעמוד בתנאי חוסר משקל.
לייקה האסטרונאוטיתלטיסת הספוטניק 2 אולפו שלושה כלבים. אלבינה, מושקה, והכלבה בת השנתיים לייקה, שנבחרה לטוס לחלל החיצון. יש האומרים, כי לייקה נבחרה בשל היותה יפת מראה.
לאחר השיגור, הודיעו הרוסים, כי לייקה לא תחזור לכדור הארץ. ההודעה גרמה לזעזוע בקרב האנשים שעקבו אחרי מסעה. על פי התכנון המקורי, מותה של לייקה אמור היה להתבצע באמצעות זריקה, ולטענת הסובייטים כך היה. אולם כנראה שמתה כתוצאה מהחום הרב ששרר בתאה, שעות ספורות לאחר שנכנסה למסלול.
הנצחת לייקה במוסקבה
לפני חמש שנים, זכתה הכלבה הסובייטית לאות הוקרה מיוחד, בצורת מצבת זיכרון שהוקמה להנצחתה במוסקבה, על היותה חלוצה וסוללת הדרך לשמי הגלקסיה עבור המין האנושי.
