“וְעָבַר לָכֶם כָּל-חָלוּץ אֶת-הַיַּרְדֵּן, לִפְנֵי יְהוָה, עַד הוֹרִישׁוֹ אֶת-אֹיְבָיו… וְנִכְבְּשָׁה הָאָרֶץ.. ”
(במדבר, ל”ב, כ”א-כ”ב)
חלוץ הוא אדם המהווה פורץ דרך בתחומו. חלוציות נזכרת לראשונה במסעות בני ישראל במדבר. תפקידו של חלוץ בכדורגל הוא להבקיע את מרבית השערים. טרומפלדור טען שחלוץ הוא אדם המוכן לכל. צריך לחפור באדמה? אני חופר. צריך להיות חייל? אני חייל. חסר גלגל? אני הגלגל. חלוץ עושה הכל, מוכן לכל. אין לו רגשות. אין פסיכולוגיה. אין לו שם. בן גוריון הרחיב את משמעות המושג וקבע כי חלוציות זוהי הכרה בשליחות היסטורית והתייצבות ללא תנאי וללא רתיעה מכל קושי וסכנה.
החלוצים של בן גוריון היו יהודים צעירים אמיצים. בתקופה שבין שתי מלחמות עולם, לחלוצים, היה תפקיד מרכזי בבנין הארץ. דמותו של החלוץ היתה לסמל, לדוגמא ולמופת. נקשרו בה תכונות ושאיפות נשגבות. הגשמה עצמית, עבודת כפיים, הסתפקות במועט, ונכונות להקרבה עצמית למען העם והארץ.
מה לחלוצי ארץ ישראל ולתעופה?
אל מסדר החלוצים המרכזיים של המאה הקודמת בארץ ישראל, דוגמת שרה אהרונוסון ויוסף טרומפלדור, משתרבבים עוד כמה שמות, פחות מוכרים, לא ממש ציוניים, אולם לא פחות חלוצים בתחומם.
הטייס החלוץ, שחצה את שמי ישראל בפעם הראשונה, עוד טרם הקמת המדינה, דווקא לא היה יהודי. 27 לדצמבר 1913. עשר שנים ועוד עשרה ימים בדיוק לאחר שחלוצי עולם התעופה (האחים רייט) הטיסו לראשונה מטוס, נחת בחולות החוף הצפוני של יפו גבר צרפתי משופם. נערץ בעיני בני עמו, חלוץ תעופה במדינתו, מסייה ז’ול וודרין (Jules Vedrines), והוא רק בן 32.
בדומה לוודרין, המטוס הראשון שנחת בארץ היה, איך לא, צרפתי. מטוס חד כנפי דו מושבי, העונה לשם בלריו XI. בלריו האיש, מהנדס, ממציא וחלוץ תעופה צרפתי, התפרסם לאחר שצלח באוויר את תעלת למאנש, בטיסה המאויישת המוצלחת הבינלאומית הראשונה בכלי טיס ממונע מעל מקווה מים גדול. על טיסתו זו זכה לואי בלריו בפרס של 1,000 ליש”ט.
בלריו המטוס, עשוי כולו בד ועץ מחוזק באמצעות חוטי פלדה, מצויד במנוע רוטרי מסוג נום, בעל 85 כוחות סוס. וודרין השתמש במושב הנוסף להתקנת מיכל דלק על מנת להגדיל את טווח הטיסה.
היתה זו תקופה מתאגרת לטייסים, אשר לוותה בפרסים כספיים על הישגיהם הנועזים. בשנת 1913, שנתברכה בשיאי טיסה רבים, פרסם מועדון התעופה של צרפת קול קורא לביצוע טיסה, שכמוה טרם בוצעה, כחלק מתוכנית פריצת נתיבי תעופה חדשים. פרס בשווי חצי מיליון פרנק הובטח לטייס הראשון שיצליח לבצע טיסה בת 5600 קילומטרים, טיסה שתשבור את השיא העולמי דאז. המראה מפריס, דרך שלוש יבשות (אירופה, אסיה, אפריקה), ונחיתה בשלום בקהיר.
הפקת הטיסה הזו נחשבה למבצע לאומי לכל דבר ועניין. ממשלת צרפת עצמה פנתה לכל יעד מסומן בנתיב המתוכנן, בבקשה לארגן קבלת פנים מכובדת ומתוקשרת לטייסים הנועזים. שלושה מטוסים וחמישה אנשי צוות (ז’ול וודרין טס בגפו) נרתמו לאתגר המסוכן.
הטייס פייר דוקור מלווה במכונאי אנרי רו, המריאו מצרפת במטוס בורל בחודש נובמבר 1913, והתרסקו מעל שמי תורכיה. מארק בונייה והמכונאי ג’וזף ברנייה היו הצוות השני. הם אמנם צלחו את כל המסלול שנקבע, אולם ז’יל וודרין הקדים אותם, והיה הראשון לנחות על אדמת הקודש. נחמתם של בונייה וברנייה, שהגיעו עם ה – ניפורט 6 רק ימים ספורים אחריו, הייתה בביצוע הנחיתה הראשונה בעולם על אדמת עיר הקודש, בעמק הרפאים בירושלים.
באותם ימים, יש לזכור, לא היה בנמצא אווירון היכול לבצע את הטיסה התחרותית בלג אחד, ולא היתה דרך אחרת אלא לנחות במספר יעדים בדרך… איסטנבול, דמשק, ביירות, יפו, רוב רובם של היעדים תחת שליטת האיפריה העותמנית דאז.
קפיצה בזמן לשנת 1903
הטיסה הראשונה, במטוס הראשון, שהוטס בידי אורוויל רייט, התרומם אל על והצליח לטוס כנגד הרוח במשך 12 שניות מופלאות לאורך של 37 מטרים בדיוק. אחריו הטיס וילבור רייט את אותו המטוס למשך דקה שלמה למרחק של 270 מטרים. חתיכת הישג, לא? מסתבר שבזמנו רבים פקפקו ביכולתם של האחים להמריא מטוס אל השמיים.
עת הטיסו לראשונה האחים רייט את המטוס שהיה פרי דמיונם, הם היו בגפם. נציגי העיתונות, שלא התלהבו מהרעיון, ואף חשבו שהאחים קצת לא שפויים, לא הגיעו לתעד את הטיסה הראשונה בתבל. רק ארבעה מבוגרים, בנוסף לאחים רייט, ועוד ילד אחד, היו נוכחים ברגע היסטורי זה.
חזרה לשנת 1913
הלקח נלמד. בארץ, כמו בעולם כולו, ניצלה התקשורת כל הזדמנות לסקר הישגים תעופתיים. בכל יעד אליו הגיעו הצוותים החלוצים, ערכו להם אנשי הקונסוליה הצרפתית קבלות פנים חגיגיות, שכללו נאומים על רקע נגינת המארסֵיֶיז, La Marseillaise.
מסייה וודרין אמור היה לנחות על מסלול מאולתר בבית הספר החלקאי מקווה ישראל בבוקרו של יום שבת ה – 26 לדצמבר 1913. המוני מכובדים לצד פשוטי עם הגיעו לצפות במאורע החגיגי, מי ברגל מי ברכב. אך נחלו אכזבה. המראתו של וודרין מבירות התעכבה, ועם הגעתו לעת ערב לארץ הקודש, לא נותרה לו ברירה אלא לבצע נחיתה על חוף הים היפואי מפאת רדת החשיכה.
וורדין, מאוכזב מנחיתה ללא קהל, החליט להתעכב ולהאריך מעט את מסלולו, על אף שהיה במסגרת תחרות נושאת פרסים. הוא התעקש לנחות נחיתת ראווה, לתפארת מדינת ישראל והעם הצרפתי, בהתאם לתכנון המקורי, בבית הספר החלקאי במקווה ישראל, למחרת היום. וכך היה. העיתונות הפעם, חגגה.
כצפוי, הסתיים מסעו האווירי של וודרין בקהיר, ביום ה- 29 לדצמבר 1913, ובכך הפך להיות לטייס החלוץ, הראשון בעולם, שטס רחוק יותר מכל אחד אחר לפניו. וגם, על הדרך, לטייס החלוץ הראשון שנחת על אדמת ארץ ישראל, עוד טרם הפכה למדינת היהודים.
מאה שנים אחרי – הסטירמן
מאז וודרין ומטוס הבלריו, נחתו כאן מאות ואלפי אווירונים. חלקם התאזרחו, אחרים גוייסו לצבא, ורבים מהם נשארו בארץ עד עצם היום הזה. אחד המדהימים שבהם, אשר התמזל מזלי לטוס בו, הוא מטוס הסטירמן.
מאה שנים פחות שבעה חודשים אחרי נחיתת וורדין על אדמת הקודש, 21 למאי 2013, הטלפון החכם הציג לי הודעה: “הצעה שלא תוכלי לסרב: 16:00 המראה סטירמן למגידו, תשובה זריזה או שהכסא נמכר..”
סטירמן. גלגל זנב. מנוע רדיאלי חשוף. שני מושבים בתצורת טאן דם. ארבעה כיווני אוויר. סטיק מעץ. מראה אחת לקשר עין בין הטייס לבין הנוסע היושב מקדימה, וזו לא טעות סופר – הטייס בסטירמן יושב בכסא האחורי. סמלו המסחרי של האווירון הוא נהמת המנוע הייחודית לו, הנובעת מעיצובו המיוחד של המדחף, אשר להביו מגיעים למהירות הקול גם בפעולה שגרתית.
סטירמן. דו כנפי. שני זוגות כנפיים בעלי מוטה דומה הממוקמים זה מעל זה. מטוסים דו כנפיים היו שכיחים בראשית ימי התעופה כתוצאה ממגבלות חוזק הכנף. יתרונו הבולט של המבנה הדו כנפי הוא ביכולתו ליצור כנף קשיחה יותר בהשוואה למטוס דומה בעל כנף אחת. מאידך, יוצר המבנה הדו כנפי גרר רב יותר המהווה חיסרון משמעותי. כיום יש מעט מטוסים דו כנפיים, ושימושם העיקרי הוא לטיסות ספורטיביות, אירובטיקה וריסוס.
סטירמן לויד, Lloyd Stearman. מעצב המטוסים הנודע, אשר עיצב את דגמי הסטירמן הראשונים. החל מהמודל הספורטיבי, דרך מודל משופר לשירותי דואר, ועד לדגם הסטירמן הראשון אשר שימש בישרות ה- Airline האמריקני הראשון בשנות העשרים של המאה הקודמת.
סטירמן איירקראפט, Stearman Aircraft. חברה לייצור מטוסים. עיצבה, תכננה ובנתה מודלים של מטוסי אימון ואווירובטיקה לחילות האוויר והים האמריקנים. לאחר שרכשה בואינג את סטירמן, החלה החברה לייצר מטוסי אימון והדרכה בכמויות מסחריות, כך שכל טייס צבאי אמריקאי באותם זמנים היה חייב לעבור טבילת אש על סטירמן בדרכו לקבלת הכנפיים.
סטירמן בואינג קאיידט, Boeing Stearman Kaydet. יצרן בואינג. איפיון מטוס הדרכה. ארץ ייצור ארצות הברית. טיסת בכורה 1934. אורך 7.56 מטר. גובה 2.95 מטר. מוטת כנפיים 9.8 מטר. משקל ריק 876 ק”ג. משקל המראה מירבי 1,195 ק”ג. מהירות מירבית 200 קמ”ש. טווח טיסה מירבי 636 ק”מ. מנוע… הו המנוע…
סטירמן. המנוע המקורי של הסטירמן הוא מנוע קונטיננטל R-670-5 בעל הספק של 220 כ”ס. זהו מנוע כוכבי (רדיאלי בשפה מקצועית). אתנחתא. כוון שאיני אשת מקצוע, כל שאני יכולה הוא לצטט מהכתובים: מנוע כוכבי הוא מנוע בעירה פנימית, בעל צילינדרים המחוברים לגל ארכובה מרכזי ופונים כלפי חוץ. הבוכנות מקושרות לגל הארכובה במבנה של טלטל בוכנה ראשי וטלטלי משנה. הראשי מחבר את הבוכנה ישירות לגל הארכובה, בעוד המשניים מחברים את הבוכנות לטבעות הממוקמות מסביב לחיבור הטלטל הראשי. מנוע כוכבי מאופיין במספר צילינדרים אי זוגי.
סטירמן. לאחר מלחמת העולם השנייה הוצאו למכירה אלפי מטוסים לשוק העולמי. בסוף שנות הארבעים גוייסו לשירות מדינת ישראל ארבעה סטירמנים, אשר שימשו כמטוסי אימון בבית הספר לטיסה של חיל האוויר, כבר בקורס הטיס הראשון. ברזומה שלהם נכללים מפגני האווירובטיקה הראשונים של חיל האוויר. חלוצים של ממש. הסטירמנים המסורים פרשו לגמלאות בתחילת שנות השישים, כשהוחלפו במטוסי הפוגה הסילוניים. שניים מהם הושארו במוזיאון חיל האוויר. אחד מהשניים הושמש לטיסות ומשתתף דרך קבע במפגן האווירי בטקסי הסיום של קורסי הטיס של החיל בחצרים.
תור הזהב הארצישראלי
סטירמן 31. הזקן ביותר הפעיל של חיל האוויר. ברשימה המרשימה של מטוסי המורשת של מוזיאון החיל, הסטירמן הוא אחד האתגרים הקשים ביותר של הגף הטכני. לא קל לשמור על תחזוקת מטוס כזה, עשוי עץ מהגוני מצופה בבד, תחת השמש הקופחת של בסיס חצרים. עובדי הגף הטכני, האמונים כיום על המלאכה, עבדו על המטוס עוד כשהיה פעיל מבצעית. החדשים מכירים מטוסים עשויים מתכת, ולמעשה כבר אין מקצוע כזה בחיל.
סטירמן. למניין הסטירמנים הארצישראליים מתווספים שניים מפוארים AAY, AAJ, אשר חונים במנחת מגידו. יש עוד ארבע גופות, בתהליכי שיפוץ, במוסך אוירום בהרצליה. ודגם אחד כחלחל קטן אצלי במשרד. סה”כ ייצוג נאה ל- 10,346 היחידות שיוצרו אי פעם.
יום שישי. 17 למאי 2013. חוף גבעת העלייה ביפו. לא רחוק ממקום נחיתתם של וודרין ומטוס הבלריו. יש לו”ז מדויק. 18:00 התכנסות. 18:30 הגעה אחרונה. 18:40 זמ”מ להפתעת הערב. מצפון מגיח במלוא הדרו AAJ, מוטס על ידי, מי אם לא, דדי רוזנטל. יומולדת 60. חגיגה של ממש. מופע אווירובטי פרטי לחברים של דדי.
דדי אמנם לא נחת על החוף היפואי כמו שעשה וורדין מאה שנים לפניו, אולם קיבל אישור מיוחד להצניח צנחן ממטוס הסטירמן, ישר לחוף שנסגר במיוחד לכבוד המאורע, למול קהל הצופים הנפעם. דדי מכיר את הקוקפיט של הסטירמן מגיל 15, כשעשה את הסולו הראשון עליו, עוד לפני שקיבל רישיון נהיגה. פעם הכל היה פשוט יותר.
לקרוזו, אריה רוזנטל ז”ל, אבא של דדי, היה אחד כזה עוד בימים שהרצליה הייתה לא יותר ממסלול כורכר. קרוזו קנה את הסטירמן שלו מעודפי המטוסים שהושבתו של חיל האוויר, שיפץ אותו, וטס עליו. רוזנטל הבן, היה מגיע לטוס בהרצליה רכוב על אופניים או חמור (שקיבל כמתנת בר מצווה). כל שישי בצהריים קרוזו היה מעמיד את הסטירמן הפרטי שלו לרשות טייסי הרצליה. סבבים של 20 דקות משולבים אווירובטיקה בהקפה מעל השדה. את הכסף לדלק שמים בקופסת נעליים, המראה, ופניה ישירה לטיפוס מעל השדה. כן, אז עוד היה אפשר להקיף בהרצליה בימי שישי…
את הסטירמן היו מניעים עם מנואלה ידנית. רדיו לא היה בנמצא. והתקשורת בתוך המטוס התבצעה באמצעות כובע טייסים מתקופת מלחמת העולם השנייה, אליו היו מחוברים צינורית פלסטיק בצידו האחד, ומשפך קטן לתוכו דיברו בצידו האחר. וזה עבד!!
מי לא מכיר את דדי? אפילו במועדון החמש, מועדון הרכב הקלאסי והאספנות בישראל, זכו לקבל מפגן אווירי פרטי של דדי והסטירמן במוזיאון חיל האוויר. אולם לא רבים יודעים, כי דדי הוא גם סוג של חלוץ תעופתי ארצישראלי.
בתחילת שנות השבעים, הקים דדי ביחד עם אביו ועוד שני טייסים את מועדון הצניחה החופשית הראשון בארץ, בעין שמר, שהיה אז לא יותר ממנחת נטוש. צניחה חופשית נחשבת לספורט אתגרי, בה הצנחן קופץ ממטוס ונופל בנפילה חופשית לעבר הקרקע. אבל זה כבר נושא לכתבה נפרדת…
* קישור לאתר בואינג – ההיסטוריה של הסטירמן.
