Home » חניכים מספרים » חניכים מספרים 3

חניכים מספרים 3



	עדן שדה, טייס מאז שאני זוכר את עצמי אני חולם להיות טייס. אין ספק שזה הוא הצעד הראשון בדרך להגשמת החלום….


	ירון גנור, טייס רשיון הטיס בשבילי הוא סגירת מעגל. בין הזימון לקורס טיס לקבלת הרשיון, 20 שנה של חלום. בזכות חמי זכרו לברכה שמואל קוץ הבנתי שאם לא עכשיו אז גם לא בעוד 20 שנה נוספות. קשה לתאר את התחושה והצמרמורת בגוף כשיוצאות לך מהפה המלים “אני טייס”. עכשיו אני רק רוצה לעוף…


	אודי נחום, טייס ..הימים ימי תחילת יוני, מזג האוויר קיצי לגמרי, בימים האחרונים אני מופיע בשדה בכל מיני שעות מוזרות, זאת על מנת לחטוף עוד הקפה ועוד תרגול. באחת הפעמים אני שואל את “ד” נו מתי ? תשובתו – סבלנות זה יגיע…עוד מעט. כל יציאה לשדה מלווה תקוה שאולי היום, אני מעיף מבט חטוף אל השמיים (נראה מבטיח…) ואל שק הרוח שמשתרך ברפיון על העמוד. כך חולפים הימים והציפיה נמוגה לאיטה. השבוע זו כבר הפעם השנייה, השעה 6 בבוקר השדה נראה שומם המטוסים בליין דוממים. אני מתיר את החבלים מה CHG מסיר את כיסוי הפיטו ומבצע בד”ח. מחבר את האוזניות וממתין לתפוס מקום בהקפה… השעה שש עשרים ותשע….פותח את הקשר ממתין שניה ויצא לשידור. מצליח להשתחל בין כל השידורים הנוספים ואז זה מגיע… CHG מהרצליה, התנעה להקפות מאושרת…..יש!!! מציץ לאחור ורואה את “ד” מתקרב הוא נכנס לתא ומתחבר עם האוזניות ד: נו יש מקום א: כן ד: יופי קדימה תניע מתגלגלים לעמדת המתנה של 11 בד”ח, אישור המראה ויוצאים. הקפה ראשונה Touch and Go, הקפה שניה ד: תבקש עם עצירה…. נחיתה, פינוי למסלול ההסעה. ד: איך אתה מרגיש א: טוב ד: תעצור פה, אני יורד ואתה ממשיך. ד לוחץ על ה PTT : CHG החניך ימשיך לסולו ראשון, משאיר את האוזניות על המושב לידי מבצע מספר בדיקות בלוח המכשירים יוצא וסוגר את הדלת. הנה זה קורה….מתגלגל עם המטוס לעמדת ההמתנה, בד”ח, אישור המראה, מצערת מלא והמטוס שואט על המסלול. סל”ד עולה מהירות נצברת וניתוק…….אני באוויר לבד. מרגע זה הכל מתנהל כאילו בממד אחר …. עד המפגש עם דלי הספונג’ה של גבי שמעיר אותי מהחלום ! אני חווה את אחת החוויות המדהימות שקורות לי בחיים. קשה לתאר במילים את מה שעובר עלי ב שש הדקות של ההקפה הראשונה לבד….


	סוזן כגן, חניכה שמי סוזן אני חניכת קורס טייס מתחילה, הגעתי למונאייר בשביל להגשים חלום ואני נהנית מכל רגע. נוכחתי לדעת שחווית הטיסה מאתגרת אך עם זאת מהנה הרבה מעבר לציפיותי.


	ינון רז, טייס סיום קורס הטיס מעלה תחושות ומחשבות רבות.. אחרי עשרה חודשים עמוסים בטיסות, מבחנים והמון התנסויות חדשות, פתאום יש רגע לעצור ולחשוב על החוויות שעברתי, להרגיש את שביעות הרצון שישנה בכיבוש אתגר, להרגיש את התחושה המוזרה הזו, ואולי הריקנות הזו, שמובילה מהר מאוד להתארגנות לקראת היעד הבא – מכשירים? מסחרי? מאז ומעולם הייעוד שלי היה כיבוש האוויר וכך גם חיי היום יום שלי – מהטסת מצנחי רחיפה מגיל צעיר מאוד, דרך אלפי צניחות חופשיות שביצעתי ב 12 שנים האחרונות, הטסת חליפות ציפור ועכשיו לימודי טיסה במטוס .. התעופה לדעתי היא תופעה מרתקת, תופעה שהתחילה מקומץ הרפתקנים וכובשי אתגרים, אנשים שסללו דרך והשפיעו על האנושות בצורה חסרת תקדים – שיפור התחבורה כך שהעולם נהיה נגיש לכולנו, קונפליקטים צבאיים שהוכרעו ע”י כוח האוויר – אנחנו בישראל מכירים טוב מאוד בפוטנציאל של חיל האוויר וכמובן תעופה ספורטיבית שגורמת לאנשים רבים שמחה, אושר ועניין… התעופה הקלאסית בה אדם מטיס מכונה התחילה בחבורת הרפתקנים, חולמים ופורצי גבולות. כפי שזה נראה היום, תוך זמן קצר יבצעו מכונות את מלאכת הטיסה במטוסי הקרב והנוסעים, ובתעופה הקלאסית ייוותרו האנשים שהאהבה לאמנות הטיסה והתעופה פשוט בוערת בלבם. לכן אדם שמטיס מכונה – הוא תופעה ייחודית כל כך, מדהימה..לעוסקים בטיסה מוקנים כל כך הרבה ערכים חשובים המשפיעים על חוויית המציאות.. כמו שינוי זווית המבט ופרספקטיבה שיש בטיסה, שליטה על פעילות דינמית כל כך, פעילות שלא ניתן לעצור כשרוצים – כך שנדרשת מחשבה כל הזמן כמה צעדים קדימה, שילוב של “ידיים טובות” עם חשיבה זריזה וגמישה ועוד הרבה ערכים נוספים. אבל בשורה התחתונה – כנראה שזה פשוט כיף לטוס!


	עופר בריל טייס מגיל קטן אני זוכר את עצמי אוסף דגמי מטוסים ומרכיב כול מיני דגמים מלגו.. האהבה הלכה והתפתחה לטיסני דאון, טיסני שלט ממונעים וכמובן הסימולטרים במחשב.. אחרי שזכיתי בגיל 13 במקום הראשון באליפות הארץ בטיסני דאון קיבלתי טיסה מתנה בשמי הארץ… אני זוכר את הטיסה הזו כאילו זה היה אתמול… ההרגשה של החופש… מנותק מהכול אל השמיים הגדולים… ההרגשה הזו לא עזבה אותי ומאותו רגע שאני ואבא שלי יצאנו מהשדה בהרצליה זרקתי לו משפט.. “אבא כשאהיה גדול אני רוצה לבוא ללמוד פה לעוף ! “. ובכן השנים התגלגלו ואיתם התשוקה לעוף… הגיע הזמן שלי גם לשרת בצבא אבל התשוקה לא התממשה בשלב זה של החיים… אבל דבר אחד הבטחתי לעצמי.. כשאסיים את השירות הצבאי.. אחסוך מספיק כסף שאוכל ללכת עם זה עד הסוף ! .. וכך זה התחיל… בגיל 24 להכיר לראשונה את המדריך.. הבית ספר… שיטות העבודה והלימוד.. וכמובן המנהלות.. או המנהלות !! ( אהמ אהמ רתא ) … הרגע המשמעותי ביותר שהיה לי במהלך כול הקורס הפרטי שהוא בעצם זה ששינה לי את כול ההשקפת חיים ופתאום.. איך אומרים.. ” הראה לי אור בקצה במנהרה” .. היה הרגע ששוחררתי לסולו הראשון שלי.. מסיע לעמדת המתנה 29 בודק פעמיים את הבדיקות מנוע.. רק למקרה ש.. בראש רצים לך כול מיני תמונות מהשיעורים האחרונים עם המדריך מה הוא אמר והדגיש.. ובכן הגיע הרגע הגורלי.. מודיע מוכן למגדל.. מקבל אישור להתיישר בלבד.. מתיישר על תחילת המסלול מביט לסופו מעביר עיניים על המצפן ג’יירו.. ופתאום אני שומע את הבקרית ” CHG הרוח מסלול 8 קשרים 29 רשאי להמריא”… פה האדרנלין התחיל להציף את הגוף וההרגשה הייתה זהה לזו שהרגשתי בעת שצנחתי ממטוס בשדה תימן חצי שנה לפני… חיוך ענק עולה לי על הפנים לוחץ על הבלמים בחוזקה.. מנוע מראה סלד תקין משחרר ומתחיל להתגלגל.. מהירות מגיב.. סלד תקין… שומר ציר מסלול… פתאום 55 קשרים מגיע בחצי מהמרחק שאתה רגיל בדר”כ לנתק… מנתק.. המטוס משתגר לו אל השמיים ומהר מתחיל כבר פניה לצולבת.. ובכן ההקפה הזו הייתה נראית כמו נצח.. אבל למעשה היא הייתה עניין של 4 דק… נכנס לעם הרוח מקבל מס 1.. נכנס לפיינל הלב דופק… ” אולי שכחתי משהו ? ” דאבל צק…. פתאום מהצד אני שומע את הקול של המדריך וההדגשים שלו.. אבל למעשה… הוא לא שם ! שומר על המהירות.. נוגע אחרי הזברה… והקול של הצמיגים לא נשמע טוב יותר מרגע זה… מסיע חזרה לבית ספר.. והמקלחת הקרירה של 5 וחצי בערב בסוף דצמבר לא יכולה להיות מעוררת יותר… מאותו יום התשוקה לעוף רק גדלה… ואיך אפשר להגיד במילים פשוטות. “זה קנה אותי ! ” , מאותו היום ידעתי שאת ההרגשה הזו לא אוכל להחליף או להשוות לשום דבר אחר שחוויתי מימי והתגמול והאושר שזה מביא איתו שווה הכול .. וזה בהחלט מה שאני רואה את עצמי עושה בחיים! הדרך עוד ארוכה ומפותלת.. אבל זה כול הקסם.. המסע שלי רק התחיל ואני בהחלט מוכן להרפתקה


	איל בן תמר, טייס תמיד חלמתי שאני עף ואז בגיל 40 התחלתי ללמוד טיסה. 10 שנים דחף ומשך אותי דובי עד שבגיל 50 הוצאתי רשיון טיסה פרטי. 11 חודשים לאחר מכן בטקס הענקת כנפיים גיליתי שאני לא ממש צריך מטוס אני יכול לעוף… אני מודה למשפחה המדהימה שלי ולחברים שעומדים לצידי שמאפשרים לי לעוף.