תקציר
- קיימות בתעופה עסקית מחברת בין צמצום פליטות, יעילות תפעולית, אחריות ארגונית ודיווח אמין על נסיעות.
- דלק תעופה בר־קיימא עשוי להפחית את פליטות מחזור החיים בעד 80% לעומת דלק סילוני רגיל, בהתאם לסוג הדלק ולהיקף השימוש בו.
- מדיניות נסיעות ירוקה מגדירה מתי לטוס, איך לבחור מסלול וספק, מתי להעדיף רכבת ואיך לשלב טיסות משותפות ופיצוי פחמן מוסמך.
- מסמכים דיגיטליים, ניהול מדויק של מזון וציוד, מעקב אחר צריכת אנרגיה ושיפור זרימת המידע מצמצמים בזבוז וטעויות.
- מדידה עקבית של פליטות מכלול 3 הופכת החלטות נקודתיות לתוכנית ארגונית שאפשר לנהל, לבדוק ולשפר לאורך זמן.
קיימות בתעופה עסקית: משינויים קטנים לערך ארגוני גדול
קיימות בתעופה עסקית הפכה לשיקול מעשי בתכנון נסיעות, בבחירת ספקים ובדיווח הארגוני. תעשיית התעופה אחראית לכ־2.5% מפליטות הפחמן הדו־חמצני בעולם, ובארגונים שפועלים בכמה מדינות עשויות הנסיעות האוויריות לתפוס חלק ניכר מטביעת הרגל הפחמנית.
קשה להעלים את הצורך בטיסות. פגישות עם לקוחות, ביקורים באתרי פעילות, משא ומתן ולוחות זמנים צפופים ממשיכים להצדיק טיסת מנהלים במקרים רבים. המטרה היא לנהל כל נסיעה בצורה מדויקת יותר: לבחון את הצורך, לבחור את כלי הטיס והמסלול המתאימים, לצמצם בזבוז ולתעד את ההשפעה הסביבתית.
למה קיימות כבר אינה רק יעד סביבתי
קיימות עסקית נשענת על שלושה ממדים: סביבתי, חברתי ועסקי. בתעופה, הממד הסביבתי כולל פליטות, צריכת אנרגיה, שימוש בחומרים ויצירת פסולת. הממד החברתי נוגע בין השאר לבטיחות, לתנאי עבודה ולאחריות כלפי נוסעים וקהילות. הממד העסקי מתמקד ברציפות תפעולית, בניהול סיכונים וביכולת להסתגל לדרישות משתנות.
מסגרת ESG, שעוסקת בסביבה, בחברה ובממשל תאגידי, מתרגמת את העקרונות האלה למדיניות ולמדדים. היא דורשת מארגונים לאסוף נתונים, להגדיר אחריות ולדווח באופן עקבי. נסיעות עסקיות נכנסות בדרך כלל למכלול 3, או Scope 3, הכולל פליטות עקיפות שנוצרות בשרשרת הפעילות של הארגון.
הנושא מקבל משקל גם בהחלטות הנהלה. כבר ב־2023 העריכו 61% מהמנהלים הבכירים ששינוי האקלים יהיה רכיב מרכזי באסטרטגיה העסקית בתוך שלוש שנים. לקוחות, משקיעים ושותפים עסקיים מבקשים כיום נתונים מפורטים יותר, והצהרה כללית על מחויבות סביבתית כבר אינה מספיקה.
מדידה הופכת כוונה למדיניות שאפשר לנהל
הצעד הראשון הוא להבין מה הארגון כבר עושה. מיפוי בסיסי כולל את מספר הטיסות, המרחקים, סוגי כלי הטיס, מספר הנוסעים והמסלולים המרכזיים. בטיסות פרטיות יש לבדוק גם את שיעור התפוסה ואת התאמת גודל המטוס למשימה, מפני שהם משפיעים על הפליטות היחסיות לכל נוסע.
נתון פליטות בודד אינו מספר את כל הסיפור. כדי להשוות בין תקופות ובין חלופות, כדאי להשתמש בשיטת חישוב אחידה ולהגדיר מראש אילו נתונים נדרשים מספקי התעופה. כשנתוני הפליטה מגיעים ישירות מהמפעיל, רצוי לשמור לצד התוצאה גם את פרטי הטיסה ואת הנחות החישוב.
מדדים שימושיים לניהול התוכנית יכולים לכלול:
- פליטות פחמן דו־חמצני שווה ערך לכל נוסע או לקילומטר נוסע.
- שיעור הנסיעות שבהן שולב דלק תעופה בר־קיימא.
- שיעור התפוסה בטיסות פרטיות ובטיסות משותפות.
- מספר הטיסות הקצרות שהוחלפו ברכבת או בפתרון קרקעי אחר.
- היקף נתוני הנסיעות שנכלל בדיווח מכלול 3.
- צריכת האנרגיה ויצירת הפסולת בפעילות הקרקעית.
מדידה קבועה גם מונעת מצב שבו יוזמה בודדת מוצגת כהישג כולל. היא מראה אילו שינויים באמת השפיעו, היכן הנתונים עדיין חסרים ואילו החלטות דורשות תיקון.
מדיניות נסיעות ירוקה מתחילה לפני ההזמנה
מדיניות נסיעות ירוקה מגדירה כללים ברורים עוד לפני שבוחרים טיסה. היא אינה אוסרת באופן גורף על נסיעות, אלא מסייעת להחליט מתי טיסה מוצדקת ואיך לבצע אותה באחריות. כך העובדים אינם צריכים להמציא שיקולים סביבתיים מחדש בכל נסיעה.
המדיניות יכולה לקבוע שרכבת תועדף בנתיבים קצרים שבהם היא מתאימה ללוח הזמנים. אפשר לרכז כמה פגישות בנסיעה אחת, להעדיף מסלול ישיר ולבחור שדה תעופה שמקצר את הנסיעה הקרקעית. כשנדרש מטוס פרטי, יש להתאים את גודל כלי הטיס למספר הנוסעים ולטווח הטיסה ולא לבחור קיבולת עודפת ללא צורך תפעולי.
ארגונים יכולים גם לקבוע סף פליטות לכל נסיעה ולדרוש אישור כשהצפי חורג ממנו. הסף אינו מחליף שיקול דעת, אך הוא יוצר נקודת בדיקה: האם יש חלופה מתאימה, האם אפשר לצרף נוסעים נוספים והאם הספק מציע שימוש ב־SAF או נתוני פליטה מלאים.
דלק תעופה בר־קיימא מצמצם פליטות במחזור החיים
דלק תעופה בר־קיימא, המוכר בראשי התיבות SAF, נחשב לאחד הכלים המרכזיים להפחתת פליטות בענף. הוא נבחן לפי ההשפעה לאורך מחזור החיים, משלב הייצור ועד השימוש במטוס. בתנאים המתאימים הוא עשוי להפחית את פליטות מחזור החיים בעד 80% לעומת דלק סילוני קונבנציונלי.
השימוש ב־SAF אינו הופך את הטיסה לנטולת פליטות. ההפחתה בפועל תלויה בסוג הדלק, בשיעור שבו הוא משולב ובכמות שיוחסה לטיסה. גם הזמינות אינה אחידה בין שדות תעופה, מפעילים ונתיבים. לכן יש לבקש נתון ברור ולא להסתפק באמירה כללית שהספק תומך בתעופה בת־קיימא.
בחירת חברת תעופה לפי מדד SAF יכולה להתבסס על שלושה פרטים: האם החברה משתמשת בדלק בפועל, איזה חלק מפעילותה מכוסה באמצעותו והאם היא מפיקה תיעוד שאפשר לשלב בדיווח הארגוני. בטיסות לחו״ל כדאי לבדוק את הנושא כבר בשלב תכנון המסלול, מפני שהאפשרויות משתנות בין נמלי התעופה.
התייעלות תפעולית מצמצמת בזבוז ומשפרת את השליטה
ההשפעה הסביבתית של תעופה עסקית אינה מתחילה ונגמרת במנוע המטוס. משרדים, טרקלינים, האנגרים, מערכות מידע, ציוד קרקע ושירותי הסעדה הם חלק מאותה פעילות. שינויים קטנים בכל אחד מהם מצטברים לתהליך מדויק ויעיל יותר.
מעבר למסמכים דיגיטליים
מניפסטים של נוסעים, אישורים, עדכוני מסלול, רשימות ציוד וטפסים תפעוליים יכולים לעבור למערכות דיגיטליות מאובטחות. כך מצמצמים הדפסות, מונעים מקרים של עבודה לפי גרסה ישנה ומקלים על איתור מסמכים בזמן אמת. ריכוז המידע גם משפר את היכולת לקשר בין נתוני ההזמנה, פרטי הטיסה ודוח הפליטות.
דיגיטציה אינה מסתכמת בהמרת טופס נייר לקובץ. תהליך יעיל צריך למנוע הזנה כפולה, להגדיר הרשאות ולהציג לכל גורם את המידע הנחוץ לו. כשהמערכות אינן מחוברות, העובדים ממשיכים להעתיק נתונים באופן ידני והסיכון לטעויות נשאר גבוה.
ניהול אנרגיה בפעילות הקרקעית
מעקב אחר צריכת החשמל במשרדים, בטרקלינים ובהאנגרים מאפשר לזהות פעילות מיותרת מחוץ לשעות השימוש. התאמת תאורה ומיזוג לתפוסה, תחזוקה מסודרת של מערכות ובקרה לפי אזורים מפחיתות צריכת משאבים בלי לפגוע בנוחות הנוסעים או בדרישות התפעול.
כדאי להפריד בין הצריכה של אזורים שונים ולא להסתמך רק על נתון כולל. כך אפשר לזהות חריגה, לבדוק את מקורה ולבחון אם השינוי שבוצע אכן השפיע. גם כאן, עקביות במדידה חשובה יותר מהכרזה חד־פעמית על התייעלות.
צמצום פסולת בטיסה ועל הקרקע
שירות מותאם אישית מאפשר לתכנן את ההסעדה לפי מספר הנוסעים והעדפותיהם. הזמנה מדויקת מפחיתה עודפי מזון וציוד שלא נעשה בהם שימוש. אפשר גם לצמצם אריזות חד־פעמיות ולמיין פסולת בנקודות שבהן קיימת תשתית מתאימה, תוך שמירה על כללי בטיחות, היגיינה ודרישות היעד.
תיעוד סוגי הפסולת והכמויות עוזר להבין היכן נוצר בזבוז קבוע. אם פריט מסוים חוזר מהטיסה פעם אחר פעם ללא שימוש, אפשר לשנות את תקן ההעמסה. זהו שינוי קטן שאינו משפיע על חוויית הנוסע, אך משפר את הדיוק התפעולי.
שיפור תהליכים בין צוותים וספקים
תכנון טיסה מערב הזמנות, תפעול, צוות אוויר, שירותי קרקע, הסעדה ודיווח. הגדרה ברורה של תחומי האחריות מונעת הזמנות כפולות, עיכובים והעברת מידע חלקית. מערכת משותפת או נוהל מסודר מאפשרים לעדכן שינוי במסלול פעם אחת ולהעבירו לכל הגורמים הרלוונטיים.
התועלת העסקית ניכרת בפחות טעויות, זמני תגובה קצרים יותר ויכולת טובה יותר לבקר את הפעילות. התועלת הסביבתית נוצרת מצמצום שימוש מיותר בחומרים, באנרגיה ובשירותים שלא נדרשו בפועל.
שיתוף טיסות מפחית את ההשפעה היחסית לנוסע
שוק הטיסות הפרטיות למחצה משלב בין הגמישות של תעופה עסקית לבין שימוש משותף בקיבולת המטוס. כשכמה נוסעים בעלי מסלול תואם חולקים טיסה, הפליטות מתחלקות בין מספר גדול יותר של אנשים. לכן טיסה משותפת עשויה להפחית את טביעת הרגל היחסית לנוסע לעומת טיסה בלעדית באותו כלי טיס.
עם זאת, אין להניח שכל טיסה משותפת עדיפה באופן אוטומטי. יש לבחון את סוג המטוס, מספר המושבים המאוישים, מרחק הטיסה והמסלול בפועל. מדד פליטות פחמן לנוסע יכול להיות שימושי להשוואה, אך רצוי לבדוק לצדו גם את סך הפליטות של הטיסה.
עבור נוסעים שזקוקים ללוח זמנים גמיש אך אינם חייבים מטוס בלעדי, מודל חצי־פרטי יכול להיות חלופה מתאימה. פלטפורמות שיתוף מרחיבות את אפשרויות ההתאמה בין נוסעים ומסלולים ומעודדות ניצול טוב יותר של צי המטוסים.
פיצוי פחמן הוא כלי משלים ולא תחליף להפחתה
פיצוי פחמן מממן פרויקטים שנועדו להפחית או לקלוט פליטות במקום אחר. הוא יכול לשמש כלי ביניים לטיסות שאי אפשר להימנע מהן ושבהן אין חלופת SAF מספקת. עם זאת, הפיצוי אינו מפחית את הפליטות שנוצרו במהלך הטיסה עצמה.
סדר הפעולות הנכון הוא לצמצם את הצורך, לבחור מסלול וכלי טיס מתאימים, להגדיל תפוסה ולשלב SAF כשאפשר. רק לאחר מכן מחשבים את הפליטות שנותרו ושוקלים פיצוי. גישה זו מונעת הסתמכות על תעודה חיצונית במקום שינוי בפעילות.
בבחירת תוכנית פיצוי כדאי להעדיף תקנים מוכרים כגון Gold Standard או VCS ולדרוש תיעוד שאפשר לבדוק. הדוח הארגוני צריך להציג בנפרד את הפליטות שנוצרו, את ההפחתות הישירות ואת הכמות שפוצתה. ערבוב בין הנתונים יוצר תמונה חלקית ומקשה לעקוב אחר התקדמות אמיתית.
CORSIA ודיווח מכלול 3 משנים את אופן ניהול הנסיעות
CORSIA היא תוכנית של ארגון התעופה האזרחית הבין־לאומי לטיפול בפליטות מתעופה בין־לאומית. היא מיושמת בשלבים מאז 2021 ומתמקדת במדידה, דיווח וטיפול בגידול בפליטות של מפעילים הנכללים בתוכנית. האחריות הישירה מוטלת על מפעילי התעופה, אך הנתונים שהם מפיקים משפיעים גם על דיווחי הלקוחות העסקיים.
עבור ארגון שמדווח על מכלול 3, נסיעות אוויריות אינן פרט שולי בדוח. יש לאסוף נתונים מכל הספקים, לאחד אותם בשיטת חישוב עקבית ולשמור תיעוד. אם חלק מהמידע אינו זמין, צריך לסמן את הפער ולהשתמש באותה שיטת הערכה לאורך תקופת הדיווח.
הפרדה בין אחריות חברת התעופה לאחריות הלקוח מונעת כפילות רעיונית. CORSIA אינה מחליפה מדיניות נסיעות ירוקה, ופעולות הארגון אינן פוטרות את המפעיל מחובותיו. כל צד מנהל חלק אחר בשרשרת הפליטות.
כך משלבים קיימות באסטרטגיה של תעופה עסקית
חברת תעופה עסקית שמבקשת להפוך קיימות לחלק מהאסטרטגיה צריכה לחבר בין הנהלה, תפעול, רכש, מערכות מידע ושירות לנוסע. אם האחריות נשארת רק אצל ממונה הקיימות, קשה להשפיע על תכנון הטיסות ועל העבודה השוטפת.
הטמעה מסודרת יכולה להתבצע בחמישה שלבים:
- למפות פליטות, צריכת אנרגיה, שימוש בחומרים ופסולת לפי תחומי פעילות.
- להגדיר מדדים, יעדים ואחריות ניהולית לכל תחום.
- לעדכן את מדיניות הנסיעות ואת אופן בחירת הספקים וכלי הטיס.
- לחבר את נתוני הטיסות למערכות הדיווח הארגוניות.
- לבחון את התוצאות באופן תקופתי ולעדכן את הנהלים בהתאם לנתונים.
גם התקשורת עם הלקוחות צריכה להיות מדויקת. במקום הבטחה כללית על טיסה ירוקה, עדיף להציג את סוג כלי הטיס, התפוסה, השימוש ב־SAF, שיטת חישוב הפליטות והפיצוי שנרכש, אם נרכש. שקיפות כזאת מאפשרת ללקוח לשלב את הנתונים בדיווח שלו ולקבל החלטה על בסיס מידע.
הצעד המעשי הראשוני הוא לבחור כמה מדדים שניתן לאסוף כבר עכשיו ולהחיל אותם על כל טיסה. לאחר יצירת קו בסיס אפשר להוסיף דרישות לספקים, לקבוע סף פליטות לנסיעה ולבחון חלופות משותפות. כך קיימות הופכת מעיקרון כללי לשיטת עבודה שמשפרת את השליטה, את אמינות הנתונים ואת השימוש במשאבים.
שאלות נפוצות על קיימות בתעופה עסקית
הנתון של עד 80% מתייחס לפליטות לאורך מחזור החיים של הדלק ולא לפליטות היוצאות ישירות ממנוע המטוס. ההפחתה בפועל תלויה בסוג ה־SAF ובשיעור שבו הוא שולב. לכן יש לבדוק את התיעוד שניתן לטיסה ולא להסתמך רק על עצם האזכור של SAF.
CORSIA פונה בעיקר למפעילי תעופה בין־לאומית שנכללים בתוכנית. החברה המזמינה נדרשת לנהל בנפרד את פליטות הנסיעות שלה במסגרת מכלול 3, בהתאם למסגרת הדיווח שבה היא משתמשת. נתוני המפעיל מסייעים לחברה לחשב ולתעד את הפליטות באופן מדויק יותר.
ההשוואה צריכה לכלול את סוג המטוס, מרחק הטיסה, המסלול ומספר הנוסעים בפועל. טיסה חצי־פרטית עשויה להציג פליטות נמוכות יותר לנוסע כשהתפוסה גבוהה, אך יש לבדוק גם את סך הפליטות של הטיסה. השוואה המבוססת רק על מספר המושבים המתוכנן עלולה להטעות.
כדאי לבקש את סוג כלי הטיס, מרחק הטיסה, מספר הנוסעים, נתון הפליטות ושיטת החישוב. אם נעשה שימוש ב־SAF, יש לבקש גם את שיעור השימוש ואת אופן התיעוד. במקרה של פיצוי פחמן, רצוי לקבל אישור הכולל את התקן ואת כמות הפליטות שפוצתה.
יש לבדוק שהתוכנית פועלת לפי תקן מוכר, כגון Gold Standard או VCS, ושניתן לקבל תיעוד ברור. בדוח הארגוני צריך להפריד בין הפליטות שנוצרו לבין הכמות שפוצתה. הפיצוי מתאים לשארית הפליטות לאחר שנבחנו צעדי הפחתה ישירים.
