הקדמה והגדרת מטרת המאמר
יש האוהבים לטוס ברחבי ארצנו כמטוס בודד. פעם זה לחיפה, פעם למגידו ולפעמים הם מצפינים אפילו עד קריית 8. ישנם המבכרים את הקפיצות הקצרצרות לאיים הסמוכים, קפריסין, רודוס, מיקונוס, קוס וכיוצא באלה. מאמר זה הינו ניסיון לגעת בנקודה שבדרך כלל אנחנו לא כל כך מתייחסים אליה: תרומת המטסים והראליים (הגדרה ואבחנה בהמשך) לבטיחות הטיסה (שהאוויראות הינה חלק משמעותי ממנה). מעבר לטיול למקומות חדשים, הבילוי בחברת משוגעים לדבר כמוך, החברויות הנוצרות ונשמרות שנים וחווית הטיסה, ברצוני הפעם לדון באספקט של בטיחות הטיסה.
הגדרות
מטס: מספר מטוסים שמגיעים למקום מוגדר לצורך בילוי או אירוע כלשהו במועד מוגדר. הרצאה בפיק, פרסריי בעין יהב, טיול סוסים בקרית 8, ארוחה בגלבוע וכו’.
ראלי: כמו הקודם אבל לחו”ל. ארגון משותף של האירוח בארצות המבוקרות, סיורים מאורגנים, קבלות פנים או סתם סטלבט (ביחד או לא) על החוף.
רקע: מאמר זה מבוסס על לפחות 20 מטסים שנטלתי בהם חלק ועוד למעלה מ – 15 ראלים מעבר לים בהם הייתה לי הזכות להשתתף. החל מ-3-4 מטוסים ועד ל – 72 מטוסים שהתקבצו יחד בבסיס חיל האוויר בחצרים והיו אורחיו של מר טרנר בסיור במוזיאון חיל האוויר (אחרי נחיתה בשדה קדם…).
אוויראות
עצם הנחיתה בשדה חדש או בשדה שלא רגילים אליו מפתחת את האוויראות. בעל כורחך אתה חייב ללמוד את נהלי השדה, להבין את לוגיקת ההקפות ואתה משפר את יכולת הטיסה עם “ראש בחוץ”. כשמספר מטוסים מתוכננים להגיע כמעט בו זמנית לאותו שדה הרי מראש הטיסה מורכבת מבלתמי”ם (בלתי מתוכנן). זכור לי פעם באי ביוון שהינו ב – 9 מעגלי המתנה. פתאום יש הפרדות בגובה שאינן רשומות בשום מקום, פתאום אתה נזקק לקרוא את האותיות הקטנות בדפיות של השדה ופתאום זה שלפניך אינו מפנה בזמן ואתה מוצא עצמך הולך סביב ונמצא במקום התשיעי לנחיתה (במצדה למשל כשהגיעו כ – 40 מטוסים…).
השילוב של מספר מטוסים המוטסים ע”י טייסים שאינם אמונים על טיסות בנתיבים קבועים ובזמנים קשיחים, המנסים להגיע לשדה בזמן מוגדר, יוצר הרבה אלתורים. אלתור הוא פתרון בעיה בזמן אמיתי. תרומת המטסים לתמונה האווירית גם היא בל תסולא מפז. פתאום אתה מקשר בין קולות הטייסים לאותות קריאה ואתה ערני איפה כל אחד ואחד מהשותפים למטס נמצא במרחב האווירי. זה מתקרב מצלמון, זה חלף את חולתה וזה מתברבר מעל אלומות. ועכשיו איפה אני משתלב?! אולי כדאי להאט, או שמא עלי להאיץ. במטסים לחו”ל, כשאינך הראשון, אתה לומד להקשיב למטוסים שלפניך ולשמוע ולהתכונן לאיזו בקרה מעבירים אותם ומה התדר שהם מקבלים (וברוב המקרים הוא שונה מן התדר שהכנת לפני הטיסה).
איכויות טיסתיות
הסעיף הבא יותר בולט בראלים לחו”ל אבל מרכיבים ממנו קיימים גם במטסים בארץ. הבילוי המשותף בחברה של אוויראים עוזר ותורם להפריה הדדית. אתה מוטרד מנושאים טיסתיים ופתאום אתה מגלה שאתה לא לבד. איך לבחור את הגובה לטיסה, כמה לדלל בכל שלב, ואפילו דיונים אינסופיים על כל מיני אירועים בטיחותיים מהעבר. מודה ומתוודה, לפעמים זה מעיק, בעיקר כשאתה מביא לראלי אורח/ת שאינו מניאק טיסה וכמה כבר אפשר לשמוע על צריכת הדלק, טמפ’ האגזוז ואיזה ראש מנוע מתחמם הכי הרבה. אבל זה תורם.
שמעתי והשמעתי הסברים והרצאות במהלך הראלים בחו”ל ששווים, לדעתי, שנה אקדמית שלמה במוסד גבוה לבטיחות טיסה. עברתי ריענון אותות וסימונים בשדות תעופה בחו”ל (ועכשיו אני כבר לא עובר את הקו הלבן בשדה-דוב), למדתי לדלל את התערובת לצריכה חסכונית מבלי לגרום לנזק למנוע, ותרגלתי בשבוע ימים יותר VOR-ים, ILS-ים, NDB-ים ושאר אביזרים ששימושם בארץ מוגבל ועלוב.
חלוקת קשב
יש שיזקפו סעיף זה לאוויראות, כי ללא ספקות חלוקת הקשב הינה מרכיב בולט בה, אך לאור הייחודיות בנושא מצאתי לנחוץ להקדיש לו סעיף עצמאי. היכולת להטיס ובמקביל ליהנות מן הנוף אינה מדידה וגם לא אצל כולם היא תכונה מולדת, אלא, ברוב המקרים, תכונה נרכשת. אתה טס מעל אגם משגע ביופיו, אתה עוזב את הרדיאל, מטה כנפיים ונהנה. ב – VFR בארצות מתוקנות אתה גם יכול לבצע 360 מעלות בלי לבלבל לאף אחד במוח. והנה תרגלת פניה מתואמת מיוצבת בגובה תוך כדי פחיסת האף לחלון ושאגות גיל למראות שתחתיך.
יום יבוא, חלילה, והיכולת הזו תתרום לבטיחותך. היכולת שלך לשמוע מה קורה אצל חבריך למסע עושה אותך יותר מנומס. נכון שהוא קצת אחריך וקצת מעליך, אבל הוא טס 30 קשר יותר מהר אז למה לתקוע אותו. לפעמים במטסים אני מרגיש כמו הדואים שטסים בלי פיקוח ובלי מנוע בהקפה (הרגשתי כך בקציעות, בשדה אברהם בשחזור מבצע עובדה, ואפילו בעין יהב או יטבתה). גם נימוס הוא תכונה נרכשת ואם מסתכלים בכבישינו אז אין לי שמץ של ספק שרמת נימוס יותר גבוהה הייתה מפחיתה משמעותית את מספר האירועים. גם בטיסה לנימוס אפקט בטיחותי ניכר.
סיכום
גם לטייס מכשירים מדופלם לא מזיק לטוס עם הראש בחוץ לפעמים, והראלים אונסים אותך לכך. חזרה על עקרונות הניווט הבסיסי (שמ”ש או איך שלא תקראו לזה, שעון – מפה – שטח) לא רק שאינה מזיקה, היא משמעותית בתרומתה לבטיחות. חסכתי מכם ומעצמי את הדוגמאות המבישות בנושא זה המכונה בעגה המקצועית “השיעבוד למסך”… וכאמור לעיל, כל זאת מהווה תוספת “חינמית” לכיף האדיר של חווית הטיסה יחד, ביקור במקומות חדשים, חברויות חדשות וישנות, אנשים חדשים (שגם הם מאוהבים במטוס), בילוי משותף ועוד ועוד.
אז טוסו בבטחה ובכיפיות (ואל תשכחו לקרוא לי למטס או לראלי הבא).
יזְהָר נוֹי