עשה זאת בעצמך – ראיון עם טל שחר

“משטעמת טעמו של מעוף, לעולם תהלך על הארץ ועיניך נשואות לשמיים, כי שם היית, ולשם תמיד תשאף לחזור…” (ליאונרדו דה וינצי)

בראשית

הראשונים שהצליחו לבנות כלי טיס שמיש, בעל מנוע ויכולת בקרה, היו כמובן האחים רייט. עיסוקם ב – “תעופה” החל בילדותם, ממכונת צעצוע, עשוייה נייר עם רצועות גומי, שסובבה מדחף קטן. משם פיתחו האחים את הרעיון, התבססו על ניסיונות והישגים של קודמיהם, תיקנו שגיאות, ביצעו ניסויים, עד לבניית כלי טיס ממשי. את טיסתם הראשונה ביצעו בצפון קרוליינה בשנת 1903. וכל השאר – היסטוריה.

מאז ימי האחים רייט ועד עצם היום הזה, בניית מטוסים הפכה לתעשייה של הגדולים. עשה זאת בעצמך בגינה, בבית או אפילו באוטו זה דבר אחד, לעשות בעצמך מטוס פרטי, ואח”כ עוד לטוס עליו, זה כבר עסק למקצועניים. נחמד היה לגלות שיש גם כמה משוגעים בודדים במדינה הזו שלקחו את המשפט הזה רחוק וגבוה.

מילדות ועד בגרות

כבר בגיל 12, נחשף טל שחר לעולם הטיסנאות. בבית ההורים ברעננה, הקים את סדנת העבודה הראשונה שלו. בזמן שכולם שיחקו מחבואים בחצר, טל בנה טיסנים. כילד, טל הוקסם מאבא יוסי שהרכיב מנוע עם אברמל’ה השכן על הוולבו המשפחתית הראשונה. זה פחות או יותר מתחיל שם.

הפרויקט הראשון של טל היה קצת פחות היסטורי משל האחים רייט – שעון הקוקייה האגדי של אבא יוסי. “יום אחד עזרתי אומץ, חזרתי מבית הספר וניגשתי ישר לעבודה. פתחתי ברגים, משכתי מיתרים, סובבתי גלגלי שיניים וקפיצים, ותוך דקות כל הקוקייה קיננה לה על הרצפה…”. מהר מאוד הבין טל שרצוי להרכיב את הדבר הזה חזרה, לפני שאבא יגלה כי הקוקייה יצאה לאוויר החופשי. מסתבר שלהרכיב זה לא כל כך פשוט כמו לפרק. הרבה קפיצים, גלגלים, וברגים נשארו בקופסה בצד. כמו שנאמר, חגיגה בקן הקוקיה.

טיסנים, מזל”טים, ומטוסים. כל מה שנכנס תחת הקטגוריה של תעופה, קביל. חובב תעופה סדרתי, לא יסתפק בלעלות על מטוס אחת לשבוע. הוא יבלה את השעות הקטנות של הלילה בקריאת חדשות תעופתיות, יבקר בשדות תעופה נידחים בעולם, יגיע לתערוכות ולמופעי האוויר הנחשבים ביותר, ירכוש גאדג’טים, ועדיין ירגיש שלא מיצה. הכל חלק מההובי. או שאתה שם או שלא.

ההחלטה

בגיל 24, לאחר שהטיס בשירותו הצבאי דגמים רבים של מזל”טים, חבר טל לעולם ה- GA, ועשה רישיון טיס פרטי. “ואז אתה אומר לעצמך: אני רוצה מטוס”. במקרה של טל, לרכוש אחד, זו לא אופציה. הדרך היחידה היא לבנות מטוס, לצבוע אותו לבד, לבחור מכשירים, לטפל בו בעצמך, הכל לבד!

“בהתחלה חשבתי שזה גם יהיה יותר כלכלי”, צוחק טל. מסתבר שלא, ממש לא. הקיט לבדו עולה 40 אלף דולר (לפני מיסים), אבל יש בו רק את ה- Body Work: ברזלים, שרטוטים וקשיחים (ברגים, ניטים, וכד’). את כל האביזרים הנלווים – אוויוניקה, חשמל, חופה, ריפודים, ושאר אקססוריס, צריך לרכוש בנפרד. ורגע, יש גם מנוע ומדחף… סה”כ החשבון מסתכם בכ – 120 אלף דולר. זול זה לא, וזה עוד לפני שהתחלנו לספור את שעות העבודה – 3000 במספר!

בחירת סוג האווירון הייתה מקרית בהחלט. בגיל 30, במסגרת נסיעת עבודה לארה”ב, הגיע טל לשדה תעופה נידח בעיצומו של החורף האמריקאי. הכל מסביב מושלג, והנה עומד לו שם על הליין מטוס RV-3. This is the most homebuilt aircraft in the US – הייתה התשובה שקיבל לשאלה מה זה העוף המוזר הזה. טל חיפש, ומצא בגוגל סרטון של מישהו שבנה לבד אווירון כזה. חיפוש נוסף העלה כי מדובר ביצרן אמריקאי, המייצר קיטים מוצלחים, לדגמים שונים של מטוסי RV.

הקריטריון המרכזי להגדרת מוצלח במונחים של יצרן קיטים הוא אחוזי הסיום, כלומר כמה מתוך שלל הרוכשים באמת הצליחו לסיים את בניית האווירון. לא כל מי שרוכש קיט גם מסיים אותו בסוף. לכל אחד, באיזה שהוא שלב, מגיע רגע של משבר, ואז הוא מבין “שזה גדול עליו”. לחברת Van’s Aircraft יש את אחוזי הסיום הגבוהים בעולם. נקודת פתיחה טובה לחובב שמעולם לא פתח קאולינג של מטוס GA.

מהו המתכון לבניית מטוס?

החומרים – מאות קילוגרמים של אלומיניום, אלפי ניטים וברגים. שתי חופות (אחת שנחתכה שלא לפי המידות), 1 מערכת חשמל, 1 מנוע, 1 מדחף, שלל מכשירי אוויוניקה, קורטוב משיכה למכניקה, 2 כפות של יכולת פירוק והרכבה, כוס גישה טכנית, שק של מטבעות זהב, והרבה אהבה לטכנולוגיה..

אופן ההכנה – חמש וחצי שנים, שני מפגשים שבועיים, שתי סדנאות עבודה, 1 אולם צביעה, שני אנשים מרכזיים פלוס כמה עוזרים מסביב. עכשיו, קחו נשימה ארוכה, ערבבו הכל יחד, היכונו להתגבר על נקודות שבירה, ויאללה לתנור.

הצפייה – היו גם עשרות “עולים לרגל”, כאלה שבאו מידי שבוע לראות ולתמוך, זה חלק מהסיפור. המבקרים, חלקם מקצועיים, טייסים ומכונאי מטוסים, שנותנים השראה ומגבירים את המוטיבציה. תהליך של הריון ארוך במיוחד.

הצצה לתנור – הנעה ראשונה, הרצה על הקרקע, מתח באוויר. אתה לא יודע אם יניע, אם חיברת הכל נכון, אם לא עשית איזו טעות קריטית שתעלה בחיי המנוע. ליתר ביטחון, הוזמן גם איש מקצוע אמיתי, מכונאי ותיק בעל רישיון טכבכ”ט, שיפקח על הביצוע, על כל צרה שלא תבוא. ולשמחת כל המשתתפים, זו האחרונה אכן לא באה.

קישוטים – כל קונדיטור מתחיל יסכים כי החלק הכי כייפי הוא העיצוב בסוף. טל מגלה, כי מרגע שהחלה בניית המטוס, הוא חיכה לשלב הצבע. זו המומחיות שלו. במהלך שלושה שבועות, בעיקר בלילות, פורק המטוס לגורמים, ונצבע כל חלק וחלק. טל בחר שלא לרכוש שבלונות מוכנות, אלא לצבוע הכל בארבע ידיים – מדידות, סימונים, כיסויים, בחירת צבעים, הצורות, הסמלים, ואות הקריאה. “כשאני מדבר על זה עכשיו, ממש עושה לי חשק להתחיל פרויקט חדש”.

טעימה – מי עולה ראשון לטיסת ניסוי על האווירון? שאלת השאלות. אחרי אינספור הכנות, כל כך הרבה זמן, ואינסוף ציפיות. טל, המורגל לסמוך על עצמו, מחליט שהוא יהיה שפן הניסיון, למרות ששפן זה לא ממש תואר המתאים פה.

טיסת מבחן

את טיסתם הראשונה, ביצעו האחים רייט בדיונות של צפון קרוליינה, ב – 17 לדצמבר 1903. הצעיר מבין השניים היה הראשון להמריא. הוא שהה באוויר 12 שניות, טס למרחק של 39 מטר, והגיע לרום שלושה מטרים. המטוס היה מסוג Flyer I, משקלו 340 ק”ג, מוטת כנפיו 13 מטרים. הוא הכיל מנוע בעל 12 כוחות סוס.

בחזרה בהווה, את טיסתו הראשונה, ביצע טל שחר במגידו, מסלול 27, ב – 24 למאי 2010. הוא שהה באוויר במהלך 20 דקות. ב- CTR של המנחת ביצע בדיקת ביצועים ראשונה, ונחת חזרה על 27. הכל פיקס, אין ריג’קטים, גם לא במהלך 40 השעות הבאות, המהוות שעות טיסות ניסוי, בהתאם לדרישת רת”א, על מטוס שמוגדר experimental.

המטוס RV-9A. משקל מירבי 1750 ליברות, מוטת כנפיים 28 פיט. מנוע Lycoming בעל 160 כוחות סוס, ממש כמו של ססנה 172. כנף תחתית, פרופלור פסיעה קבועה. משייט ב- 140 קשר. מכיל 36 גלון דלק שיספיקו ל 5-6 שעות טיסה. מהירות הזדקרות 40 קשר לערך. אפרופו הזדקרות – המטוס הזה לא מזדקר, וזו לא טעות סופר. כשמגיע לנקודה בה אמור להזדקר, המטוס מתריע, מוריד מעט את האף, 5 מעלות מתחת לאופק, וממשיך לטוס בשליטה מלאה. מטוס RV שבנוי נכון לא מפיל כנף. בנוי נכון, במשמעותו, בלי פיתולי כנף ומשקלי כנפיים שווים.

מאז הטעימה הראשונה, כבר בוצעו עשרות שעות טיסה. טל בחר במטוס שהוא side by side – מטוס יותר חברותי, כהגדרתו, כי יש כבר איזה 600 אנשים שהוא חייב להם סיבוב. ההתעסקות בבנייה היתה החלק הכי משמעותי.,הכי כייפי. לטוס זה מרגש, אבל פחות.

אז שאלתי: מוכר? והוא ענה בשאלה: קונה? הוספתי להקשות: מה, אין סנטימנטים? וטל סיכם: דווקא יש, אבל בתעופה חשוב להישאר פרקטי, ולא לאבד אחיזה בקרקע. אני רוצה וצריך להיות גמיש, יצירתי. אם יבוא קונה, אמכור, ואמשיך לחלום הבא…

העתיד

בתהליך הבנייה נולד החלום הבא – טל חולם להקים סדנה מקצועית שתלווה בוני מטוסים עצמאיים, סדנה שתהא בית מלאכה לאומן החובב, כזו שתשמש לעבודה, בנייה, הרכבה, וצביעה של מטוסים “בנויים ביד”. הסדנה תתן הדרכה, חניכה, חומר מקצועי, תמיכה, וליווי למעטים המשוגעים לדבר. טל מתעקש שבניית מטוס הוא אתגר בר השגה. “זה לא כמו לבנות חללית, צריך כישורים בסיסיים, הרבה כוח רצון, וקצת יכולות טכניות”. זה לא בשמיים, זה על הקרקע.

בינתיים, ועד להגשמת החלום, בימי שישי בבוקר טל משפץ עם חבר מכונית BMW 840, אחת מחמש שעוד נותרו בארץ מסוגה. זו האחרונה, נרכשה במגרש גרוטאות בפתח תקווה, והובאה בנסיעה ישר לסדנת העבודה החדשה, הרביעית במספר, בבית יצחק. המכונית כבר מפורקת לגורמים, ועבודת השיפוץ, איך לא, מתחילה בצביעה.

“בסוף, בכל מכלול הנדסי, יש אותו היגיון. הרוב דומה. צריך גישה מכנית וראייה לדברים”. טל עובד לפי שכל ישר והיגיון בריא. מסתכל במבט של מכונאי (חובב). מתייעץ קצת. עושה טעויות לפעמים. לרוב בונה. גם קצת הורס. והכי הרבה, נהנה מכל רגע…