מאת אורי אביב, יו”ר עמותת משתמשי הרצליה
שדה התעופה בהרצליה – העבר וההווה
שדה התעופה בהרצליה התפתח מאז קום המדינה משדה תעופה צבאי קטן שהסתתר בין פרדסי השרון לשדה התעופה העיקרי של ענפי התעופה הכללית בישראל. במהלך הדרך שימש שדה התעופה שדה הבית העיקרי של חברת הריסוס “כימאויר” שלימים התאחדה עם חברת ריסוס מתחרה והפכה להיות חברת “כימניר” שמוסכיה, הנהלתה וחלק ממטוסיה פועלים מהשדה עד היום. בשנת 1978 קיבלה לידה רשות שדות התעופה (שהוקמה שנה קודם לכן) את ניהולו של השדה. הפעלתו של שדה התעופה הרצליה נעשית על פי חוק רשות שדות התעופה משנת 1977 ולפיו מוטלת חובת פיתוח השדה, ניהולו ותחזוקתו על רשות זאת.
בשדה התעופה הרצליה מקבלים את רשיונות הטיס האזרחיים כ80% מתלמידי הטיסה והטייסים האזרחים של ישראל. במונאייר ובבתי הספר האחרים בשדה לומדים טייסים מתחילת דרכם ועד לקבלת רשיון מדריך הטיסה האזרחי שלהם. שדה התעופה הרצליה מוגדר כרחם של התעופה האזרחית בישראל ורבים מטייסי חברות התעופה הישראליות, ובינהם קברניטים וקברניטות, רכשו את הכשרתם הבסיסית בשדה תעופה חיוני זה.
המאבק על הקיום
בעת כהונתו של אלי לנדאו כראש העיר הרצליה, זכה השדה לתמיכת העיריה ותכניות לפתוח השדה תוכננו על ידי הנהלת שדה התעופה ועירית הרצליה. אחת התכניות היתה חיבור בגשר עילי של המרכז הבין תחומי אל האזור שבו נמצאים כיום משרדי בית הספר לטיסה של מונאייר. מיד עם כניסתה של יעל גרמן לתפקיד ראש העיר, החלה התקפה רבתי על עצם קיומו של שדה התעופה בשטח השיפוט של העיר הרצליה. הסיבות להתקפה ברורות לכל מי שמכיר את לחצי הנדל”ן המופעלים על כל מגרש ציבורי או מגרש פתוח באזור המרכז היקר. עירית הרצליה ניהלה מאבק משפטי בבג”ץ כנגד שדה התעופה, עתירה שהגישה ובה בקשה להורות על סגירת השדה מסיבות בטיחותיות ומטרדי רעש, נידחו על ידי שלוש שופטות בג”ץ בשנת 2003 . בפסק דינן ציינו השופטות ש”לא השדה הוא שניבנה בקרבת העיר, אלא העיר התקרבה אל שדה התעופה”.
במקביל להתקפות בבית המשפט, עשתה העיריה ככל שיכלה כדי לחנוק את הפעילות בשדה התעופה. מסעדה קטנה ונחמדה שהוקמה בצד המערבי של השדה ניסגרה בצו העיריה בגלל שלא קיבלה רשיון עסק (מעריית הרצליה כמובן) ורמזור בכניסה לשדה, שאיפשר כניסה אליו מכוון כפר שמריהו ויציאה ממנו לכוון רעננה, בוטל בהוראת העיריה. במקביל למאמצי העיריה לסגור את שדה התעופה, הוכנו תכניות בינוי ל15,000 יחידות דיור על שטח שדה התעופה.
עם כניסתו של השר ישראל כץ לתפקיד שר התחבורה בסוף שנת 2009, הצליחה סוף סוף ראש העיר גרמן, למצוא שותף משמעותי המבין כיצד למנף “מתנות” לקבלנים ויזמי נדל”ן לכח פוליטי במרכז הליכוד. בתחילת שנת 2010, לאחר שביקר בעריית הרצליה, הודיע שר התחבורה על כוונתו לסגור את שדה התעופה בתוך חודשים ספורים. באותה תקופה גם תמך משרד התחבורה בתכנית מתאר מחוזית של מחוז תל אביב שקיבלה את אישור המועצה הארצית לתכנון ובניה ובה נכתב ששדה התעופה הרצליה הופך להיות שדה תעופה זמני ל5 שנים. בהחלטת המועצה הארצית לתכנון ובניה נקבע שעל משרד התחבורה להכשיר בתקופה זו שדה תעופה חליפי באזור עין שמר. עוד החליטה המועצה הארצית שניתן יהיה לפנות אליה לדיון בהארכת המועד, אם וכאשר ישתנו הנסיבות ויתעורר הצורך לקבל ארכה.
כנהוג במקומותינו, חלופה לא הוכשרה והזמן חלף מבלי שמשרד התחבורה יטפל בסכנה המרחפת על התעופה הכללית כתוצאה מסגירתו הצפויה של שדה התעופה. יתרה מזו, הגדיל משרד התחבורה לעשות, ובתשובתו לעתירה קנטרנית של תושבי הרצליה על כך ששדה התעופה מפר את חוקי התכנון והבניה בגלל פעילותו ללא תכנית בנין עיר (תב”ע) הצהיר משרד התחבורה שהוא מתכוון להפסיק את פעילות השדה ב 15.4.2015 במנותק ממציאת חלופה זמינה אחרת. הודעה זו של משרד התחבורה יצרה מצב מסוכן מאד לתעופה הכללית וכתוצאה ממנה הוקמה באוגוסט 2010 עמותת משתמשי שדה התעופה הרצליה שכל מטרת הקמתה היתה למנוע את רוע הגזירה באמצעים משפטיים וציבוריים. בעמותה חברים 400 איש שלכולם קשר או זיקה לשדה התעופה. תקציב העמותה הועמד על 700,000 שח’ ומתוכם גויסו עד היום תרומות בסך 620,000 שח’. לעמותה אתר אינטרנט בכתובת LLHZ@org.co.il.
דווח על פעילות העמותה נמסר באסיפה הכללית השנתית של העמותה שנערכה בתחילת ספטמבר. מצורף לדווח זה דו”ח תמציתי של פעילות העמותה .
תכנית המאבק של העמותה היא לפעול לכינוס המועצה הארצית לתכנון ובניה כדי שזו תשנה את החלטתה מ 2009 ותאריך את מועד סגירת שדה התעופה עד שחלופה מתאימה אחרת תפעל בפעילות מלאה באזור מרכז הארץ.
עמותת משתמשי שדה התעופה מייצגת את כל החברות הפועלות בשדה, את העובדים, הטייסים, בעלי המטוסים, חניכי הטייס ואחרים.
למרות שלכאורה ישנה כוונה לסגור את השדה בעוד 7 חודשים, אנחנו מאמינים שמועד הסגירה יידחה ב3 שנים לפחות ואנחנו עושים כל מאמץ שאכן כך יקרה.
