מטסי ראווה הנראים ברחבי השמיים מעת לעת הינם חגיגה אמיתית גם לעין וגם לאוזניים. בישראל מטסים אלו מתרחשים ביום העצמאות משעות הבוקר ומהווים דרך נוספת לחגוג את תחום התעופה הישראלי. החגיגות הללו לא מתחילות ומסתיימות רק במטס עצמו אלא מאגדות אירועים שלמים כמו תצוגות כלי טיס, תערוכות אוויריות, מצעדים צבאיים ולעיתים אף ביקורים של נציגים דיפלומטיים מארצות שונות. לא פעם נוכל לראות כי במטסים הללו המטוסים אף מותירים אחריהם שובלים לבנים באוויר בצבעי הדגל – כחול ולבן.
אבל, מניין הגיע המנהג הזה של מטסי ראווה? איך הם נוצרו? מדוע חיל האוויר וחברות תעופה נוספות ממשיכות לתחזק את המטסים הללו על ידי קורסים טיסות מבנה מכונס ועוד?
היסטוריה צבאית מאחורי מטסי ראווה
מלחמת העולם הראשונה היא הדוגמא הטובה ביותר למטסי ראווה בלתי פורמליים – טייסים רבים היו מבצעים תרגילי אווירובטיקה כדי להתחמק ממטוסי אויב. טייסי הקרב הפגינו מיומנות יצירתית מדהימה לא רק על מנת להתחמק מן האויב אלא גם להפתיעו בצד השני. מקס אימלמן הביא לכך שעד היום ישנו תרגיל אווירובוטי קרוי על שמו, אבל בשנות ה – 20 של המאה הקודמת ספורט זה עדיין לא היה מרכזי.
עד שנות ה – 30 היו מספר מדינות וארצות ברחבי העולם שערכו מפגנים יוצאי דופן של כלי טיס וניסיונות טיסה. אבל במהלך שנות ה – 30 החלו לצבור מטסי הראווה תאוצה וניתן היה לראותם בכל מיני מקומות:
- 1927, ארה”ב – צוות תצוגה ראשון מסוגו בעולם “שלושת המוסקטרים” כך קראו להם. 3 טייסים מחיל האוויר האמריקני שטסו על גבי מטוסי בואינג 9-PW, אולם לאחר סדרה של אירועים והתרסקויות טרגיות שהובילה למותם של הצוות – הוחלט על הפסקת המטסים.
- 1931, צרפת – 3 מדריכי צבא יוצרים צוות בשם “Patrouille d’Étampes” שטס על גבי מטוסי Morane-Sulnier MS.225 ומייצג את צרפת בתערוכות אוויר בינלאומיות. במהלך השנים הצוות זוכה לתהילה ומתרחב. היום הוא ידוע בשמו – Patrouille de France.
- 1934, רוסיה – מתחילת המאה ה – 20 ניסו טייסים רוסיים לערוך תמרונים אוויריים אבל בשנת 1934, לאחר המהפיכה הוצגו למנהיג, יוזף סטאלין, איכויות תמרון של מטוסי קרב Polikarpov I-16 ומאז הוחלט על כניסתו של צוות אווירובטי מעל הכיכר האדומה במהלך חגיגות העצמאות כדי לסמל את הטקסיות הלאומית. נשמע מוכר?
עידן הזהב של מטסי ראווה
עם התקדמות השנים, לאחר מלחמת העולם השנייה, החלו מדינות שונות מסביב לעולם כולו לפתח צוותי אווירובטיקה בחיל האוויר שלהם – איטליה, בריטניה, בלגיה… הטייסים הללו פיתחו קריירה בתעופה צורנית בזמן מלחמת העולם השנייה כי הם ידעו לתמרן היטב באוויר. ולכן, אחרי המלחמה החלו תערוכות אוויר להופיע כפטריות לאחר הגשם ובהן הוצגו המיומנויות של הטייסים וכלי הטיס.
עידן הסילון הביא איתן חידושים מרהיבים ומימד נוסף גם לתחום הזה. המהירות של כלי הטיס אפשרה לטייסים לכסות אזורים גדולים ורחבים יותר בזמן קצר יותר. מכוני בדק הכניסו פצצות עשן בצבעים למטוסים וכך אפשרו את השובלים היפים הנראים מן השחקים. וכך במשך שנים חגגו להם חילות האוויר בעולם עם מטסי ראווה במבנה מכונס עם כוריאוגרפיה מדהימה. עד לבואה של המלחמה הקרה – זו הביאה לפירוק של כמה וכמה צוותים בחילות בגלל הגבלות תקציביות ועידן הזהב הסתיים לו באופן רשמי.
אבל, עידן המילניום מביא עימו הבשורה חדשה – צוותי אווירובטיקה צצים ועולים ולא תמיד מתוך חיילות האוויר של מדינות ברחבי העולם כי אם על ידי חברות תעופה פרטיות המציעות טיסות פרטיות ושירותי טיסה אחרים מלבד קרבות אוויר. אבל, אל דאגה מסורת הלחימה האווירובטית עודנה קיימת ונושמת. חיל האוויר ממדינות וארצות עדיין מקים צוותי תצוגה המשמשים כשגרירים מעופפים ואנו נוכל להתרגש בכל פעם מחדש כשנראה מבנה מכונס של מטוסים עובר מעל ביתנו ביום העצמאות.
