ראול שמשון – טייס
אני רוצה להודות למונאייר על: שאתם שם תמיד עם חיוך ולא אחרי כונס נכסים. יש לכם את ה”מנטורים” הכי טובים. בעלי הכנף שתמיד נקיים, מסודרים ו”לבושים היטב” למרות גילם המתקדם. המכונאים שזמינים ודואגים שהמטוס לא יצא להפסקת צהריים באמצע ההמראה.
שום טיסה לא הסתיימה בהסעה בלבד. רק מזג האוויר ביטל לי טיסות. כל הטיפים הקטנים שאני מקבל לפני טיסה מעמיתי החוסים תחת קורתכם. שאתם מהווים עבורי משפחת טיס.
עמית דג’רסי – טייס וחניך לרישיון מסחרי
עת השתחררתי הרופאים המליצו לי ביקור חודשי בנמל התעופה. בסוף 2007 השתחררתי מצה”ל, מאושר, כאשר צו שחרור בידי האחת ווואוצ’ר לטיסת הכרות – מתנה מהיחידה – ביד השנייה.
הגעתי לשדה התעופה בהרצליה לביצוע הטיסה. אני לא יכול לשכוח, מרגע הכניסה למשרדי “מונאייר” את הפרצופים של האנשים שהיו סביבי. נדיר למצוא מקום בו כולם, ללא יוצא מן הכלל, בעלי מצב רוח טוב, רק אחר כך הבנתי, שככה נראים פני אנשים המגשימים את חלומם. ההתרגשות הגדולה התחילה בהמראה, מיד לאחר ההתנתקות מהקרקע. החוויה היתה מדהימה, שלצערי איני די מוכשר לתאר אותה בכתב. לאחר הנחיתה, בדרכי הביתה, המושג “להיות בעננים” קיבל אצלי משמעות חדשה (ואני די בטוח, שממציא הביטוי היה טייס!!). מכאן הדרך הייתה ברורה לי למדי. הבנתי, שחוויות הטיול שתכננתי לא תתקרבנה לתחושות אותן קיבלתי בשעות הבוקר. למחרת משכתי את כספי הפיקדון הצה”לי ונרשמתי לקורס טיס פרטי בחברת “מונאייר”.
הייתי נוהג להגיע לשדה התעופה שעה או יותר לפני הטיסה, רק כדי לשבת ולראות את המטוסים. את תחושת האושר הזו, שהרגשתי אז, אחרי הנחיתה בטיסת הסולו הראשונה, כשהפקח דיווח “נחיתה יפה, כל הכבוד!” הרגשתי שוב – ביום קבלת רישיון הטיס. כן, יש לי הגדרה ל”אושר”. לא במילים. בתמונה. בחיוך המתנוסס על פני ברישיון הטיס.
נכון להיום אני בעל רישיון טייס פרטי ובשלבי סיום של רישיון מסחרי בעל הגדר דו-מנועי מכשירים ולמעלה מ-500 שעות טיסה.
דני מרקוביץ’ – טייס
למונאייר הגעתי במקרה, כמו רבים אחרים, באמצעות טיסת היכרות מתנה ליומולדת 40. חיידק הטיסה קינן בגופי כבר שנים רבות אבל החיים גרמו לו להיות רדום. אחרי אותה חצי שעה באוויר עם ז’ק רובין, אני יכול להגיד בלי הגזמה שחיי השתנו. שנה אח”כ הפכתי טייס וגיליתי עולם מקסים, מרתק ורווי חוויות – עולם התעופה.
לא פחות חשוב מזה מצאתי במונאייר, הן בצוות העובדים, והן בקרב הלקוחות והטייסים, חברים חדשים, ממש משפחה.שדה התעופה בהרצליה הפך למקום שבו חלומות מתגשמים.
שאול קדמון – טייס מסחרי
את דרכי בתעופה התחלתי במונאייר, שם כולם כמו משפחה אחת גדולה.ניר, המדריך שלי, עוזר ומכוון אותי עד היום ואנחנו בקשר מתמיד.
עברו כמה שנים טובות מאז שהתחלתי ללמוד במונאייר, היום אני עובד כקצין ראשון בחברת תעופה איטלקית,אבל תמיד כשאני בארץ אני עובר בהרצליה לומר שלום.
אלעד סלע – טייס
תארו לעצמכם תחום, שבו מובטח לכם ללמוד ולרכוש ידע ככל שרק תירצו. תחום שבו תמיד תרגישו הכי טוב שאפשר.
תחום שיביא את הפוטנציאל האמיתי הטמון בכם לכדי מימוש. תחום שישנה את חייכם, את התנהלותכם ביום יום, את הרגשתכם הכללית. תחום שבו תוכלו לשתף, לחוות ולהיות חלק מעולם שלם של חוויות. תחום שבו אפילו השמים אינם הגבול. תחום מושלם. תחום שכרטיס הכניסה אליו הוא בהישג יד. עם ליווי מקצועי שעושה את העבודה באהבה ומכל הלב.
את טיסת ההכרות הראשונה שלי לעולם לא אשכח. הגעתי למונאייר. הרגשתי קצת נבוך בהתחלה. אני, מסתובב בין טייסים מנוסים. שומע סיפורי תעופה. הרגשתי שגדול עלי.
מהר מאוד הבנתי שטעיתי! השעות הרבות שאני מבלה בשדה, הן חלק מהחוויה הכוללת שמונאייר העניקה לי כבר מהרגע הראשון. המטוסים המטופלים באהבה, הפרלמנט החביב, הכיבוד, הקפה, פקידות המבצעים וההנהלה, הם האשמים בקושי הרב לעזוב את השדה בסופו של יום גדוש בחוויות ואירועים. ואת כל העוצמה הזאת אני וחבריי חווים בכל רגע שנבחר. יום יום. שעה שעה. ובמלוא העוצמה.
תעופה איננה תחביב. היא דרך חיים!
מונאייר איננה מועדון טייסים. מונאייר היא בית!
ספטיניה סולר – חניכה
מקור מגוריי היה בהרצליה והייתי מאוד קרובה לשדה התעופה ולמטוסים. עוד בנערותי התעניינתי בתעופה והייתי מנויה על ביטאון חיל האוויר. בשלב מסוים בחיי, החלטתי ללמוד לטוס על ססנה 152. התחלתי את לימודי ב”מונאייר” עם המדריכה ורד אהרונסון ולאחר מכן המשכתי עם המדריך ז’ק רובין, אמנם, ויתרתי על קבלת רישיון הטיס, אבל מדי פעם נהנית
מהמשך לימודי הטיס ומחוויית הטיסה ברחבי הארץ, ואני מודה לשניהם על ההדרכה, הסבלנות ושתוף הפעולה. תודה רבה על היחס האישי, האכפתיות ושתוף הפעולה של המנכלי”ת נעמה קיהן וכל צוות המבצעים.
מהנה ובטיחותי לטוס ב”מונאייר”.
גילי שטרית – טייס
מאז שאני זוכר את עצמי, רציתי ללמוד לטוס. תמיד אמרתי לעצמי שאני יעשה את זה, רק לא עכשיו יש כל כך הרבה סיבות לדחות את הקורס וסיבה אחת ענקית לא לחכות אפילו רגע אחד מיותר. בתור אחד שחי ונושם תעופה מהטיסה הראשונה ידעתי, שחיכיתי יותר מידי ומעכשיו לא אפסיק לטוס.
אני כרגע עם 30 שעות ולפני סולו ניווטים ואני עובד בשתי עבודות ומסיים שנה ג’ בהנדסה. אין לי ספק שחלק גדול מהצלחתי בקורס היא מונאייר ודובי המדריך שלי. אני מאחל לכל אחד שהחלום שלו הוא שם למעלה, להפסיק לחלום ולבוא לטוס.
יסמין ניסן – טייסת מסחרית ומדר”ט
תמיד ידעתי שאני רוצה לטוס!! אבל בלי לנסות לא הייתי יכולה להיות בטוחה עד כמה אני אהנה ואצליח.. ההחלטה הראשונה, כחלק מרצף החלטות שעוד יבואו בהמשך, הייתה לעשות רישיון טיס פרטי, בארץ. אין כמו ללמוד את הבסיס בשפת אם.
במהלך לימודי הטיס עבדתי במשרה מלאה, כשחלק ניכר מהמשכורת נועד למימון שיעורי הטיסה. עברה שנה שלמה עד לקבלת הרישיון הנכסף, במהלכה הבנתי כי אני מעוניינת להיכנס לתחום באופן מקצועי.
