מהם תאי נוסעים ומדוע לא נעשה בהם שימוש עד כה?

טיסות בכל רחבי העולם מתחילות לחזור לשגרה מבורכת לאחר תקופה קשה של סגרים בינלאומיים. כעת, היצע הטיסות היוצאות מתחיל לצבור תאוצה רבה ואיתו גם הביקוש האדיר אחר כרטיס טיסה. אחד הפתרונות שאליו שואפות חברות תעופה הוא הפיכתם של מטוסים רגילים למודולריים. אבל, בעוד הרעיון של מטוס מודולרי נראה טוב מאוד על גבי נייר, יישומו לא עלה בהצלחה רבה במהלך ההיסטוריה.

כיום, נהוג שחלקו התחתון של המטוס, הידוע בשמו “בטן המטוס” הוא האזור שבו נאגר המטען של הנוסעים וזה צד ידוע בסיפור. אך, במטוסים מודולריים אזור זה דווקא שייך לתאי נוסעים אשר יהיו קלים ונוחים להסרה מהירה ובטוחה הניתנים לניתוק בעת הנחיתה. התאים הללו אמורים לשאת פי 3 מכמות הנוסעים הרגילה במטוס מסחרי. נשמע מופרך ומשוגע? זהו אחד מן הרעיונות היותר קשים ליישום שהביא איתו ענף התעופה במרוצת השנים.

ההיסטוריה של מטוסים מודולריים

ההיסטוריה של תאי נוסעים במטוסים בלתי ניתנת לניתוק ממטוסים מודולריים. בשנות ה – 40 של המאה ה – 20 פותח מטוס דו-מנועי מודולרי הנושא בבטנו תא נוסעים או תא מטען שניתן לנתקו. ניסוי זה התחיל שרשרת של ניסויים בחברות תעופה שונות ברחבי אירופה.

ההצלחה באה עם מטוס איטלקי שהיה מסוגל לשאת עד 40 נוסעים בתא מודולרי או לחילופין תא מטען כאשר שניהם ניתנים לניתוק מהגוף הראשי והמרכזי של כלי הטיס. אבל מלחמת העולם השנייה לא הסבה טובות עבור איטליה והפרויקט המאוד שאפתני לא התקדם יותר מידי. באותו הזמן נודע כי גם בארה”ב ובריטניה החלו בניסיונות משלהם על צי מטוסים מודולריים, אך גם הם נכשלו וקברו לעת עתה את הרעיון.

שנות ה – 60 והמלחמה הקרה

סוף מלחמת העולם השנייה הציבה בפני העולם חלוקה חדשה של גוש מזרח שנשלט על ידי ברית המועצות והגוש המערבי בשליטתה של ארה”ב. שתי המעצמות הללו התנסו בשנות ה – 60 בניסויים של מסוקים מודולריים יותר מבחינה צבאית ופחות עבור טיס אזרחי בינלאומי. ברית המועצות הצליחה לייצר קרוב ל – 150 מסוקי סיקורסקי מודולריים ו – 850 מסוקי Kmov Ka-26 עם חשיבה דווקא על פיתוח חקלאות. בעוד שרעיון המטוסים המודולריים היה חשוב, בזמנים אלו היה חשוב יותר להראות נוכחות בעולם התעופה.

דוגמא נוספת לפיתוחם של תאי נוסעים אירע גם בשנות – 60 כאשר המטוסים העל-קוליים נכנסו לענף התעופה. יצרני מטוסים לא יכלו לראות אפילו שבעתיד נוסעים לא יוכלו לטוס בכל רחבי העולם במטוסים על-קוליים וזה גרם לתנופה גדולה בכיוון הזה. אחד מן הרעיונות היה להפוך מטוסים על-קוליים צבאיים למטוסים אזרחיים. המטוס הראשן שהיה צריך לעבור הסבה זו היה Convair B-58 Hustler. על מנת להסב אותו היו שתי אפשרויות על הפרק:

• לעצב מחדש את גוף המטוס על מנת למצוא מקום לכלל הנוסעים.
• להשתמש בנקודות הקשות החיצוניות של המטוס כדי לחבר קפסולות מלאות באנשים.

מבחינה לוגיסטית ובטיחותית האפשרות הראשונה הייתה הטובה ביותר לטווח הארוך. אבל האפשרות השנייה לא נזרקה לגמרי אלא נבחנה ברעיון ביניים כי לא היה צריך לבצע כל שינוי מהותי במטוסים עצמם אלא רק לבנות תאי תואמים חדשים.

תאי נוסעים במאה ה – 21

תחילת שנות ה – 2000 הייתה תקופתה של אופנת מטוסי הסופר ג’מבו, אך זו התחילה להתחלף על ידי אופנה חדישה יותר – כנפיים מעופפות. רעיון זה התגבש על ידי חיל האוויר האמריקני כאשר האידיאל הוא להשתמש במטוס כנף מעופף כמוביל עבור מספר רב של קפסולות שמחוברים מתחת לבטן המטוס וזאת במטרה להעביר סחורות בצורה טובה יותר בין מדינות.

הרעיון לא הצליח לעבור מעבר למחקר אבל הוא דבק. מספר שנים לאחר מכן לקחה את הרעיון חברת תעופה שבסיסה נמצא בשוויץ והתחילה לחשוב איך להמציא את עולם התעופה מחדש. החברה הזו עדיין קיימת עד היום ומתכננת מטוס גדול מימדים אשר יוכל לשמש כמעין “קטר” עבור תאי הנוסעים או מטען עם יכולת הסרה בזמנים מהירים ללא עיכובים. כפי שזה נראה, אפילו התשתית בשדות התעופה לא תצטרך לעבור שינוי מסיבי על מנת להתאים למטוסים אלו מאחר ותהליך העמסה או פריקה אינו שונה במהותו ממטוס מסחרי או מטוס פרטי אחרי. אז, החזון של עולם התעופה להגיע לתאי נוסעים במטוסים עדיין קיים וזהו עתידם של כלי התעופה בציפייה לאפשרות שבעוד שנים מספר נטוס כולנו בתאי נוסעים.