על פי פרוטוקולי בטיחות בתעופה, קריאת מצוקה במהלך הטיסה, המכונה קריאת מיידיי (Mayday), משמשת לצורך בקשת עזרה במצבי החירום. MayDay הינו אות מצוקה בינלאומי אשר מציין שמטוס נמצא בסכנה מיידית, ובאמצעותו יוצר הטייס קשר עם בקרת התעופה הקרקעית, שירותי חירום או כלי טיס אחרים כדי לזמן סיוע בהכוונה או חילוץ בתנאי התמודדות עם נסיבות מסכנות חיים.
ההיסטוריה של המצאת MayDay
בימיה הראשונים של התעופה, טייסים השתמשו במגוון שיטות שונות כדי להעביר את המצוקה, ביניהם אותות קוד מורס, דגלים חזותיים או העברת הודעת מצוקה בשפת האם שלהם. עם זאת, לעתים קרובות שיטות אלה הובילו לתקשורת שגויה או “לפספוס” של אות המצוקה. ככל שטכנולוגיית התעופה התקדמה והתנועה האווירית גדלה, כך עלה הצורך בקריאת מצוקה ברורה ועקבית.
המקור הלינגוויסטי של קריאת המצוקה הינו ביטוי צרפתי “venez m’aider”, שפירושו “בוא תעזור לי”. השימוש באות Mayday החל בתחילת המאה ה-20, והקרדיט על הפיכת הביטוי לאות מצוקה בינלאומי מגיע לפרדריק סטנלי מוקפורד, קצין רדיו בכיר בנמל התעופה קרוידון בלונדון. מוקפורד, שעליו הוטלה המשימה להמציא קריאת מצוקה עברו טייסים ואנשי קרקע, בחן מספר אפשרויות ובסופו של דבר בחר ב-Mayday בשל הצליל המובהק בעל בהירות פונטית.
השימוש המתועד הראשון ב”Mayday” כקריאת מצוקה התרחש ב-1 בפברואר 1923. הקריאה זכתה להתייחסות מיידית והובילה לחילוץ מוצלח של הטייס. המונח התפשט במהירות בתוך קהילת חובבי התעופה, ולאחר מכן אומץ באופן בינלאומי.
קריאת Mayday משודרת בדרך כלל בתדרים ספציפיים המוקצים לתקשורת חירום בלבד בתעשיית התעופה, כמו VHF (בדרך כלל 121.5 מגה-הרץ) או UHF (לרוב 243.0 מגה-הרץ) שמשמש כלי טיס צבאיים. בנוסף, קיימים תדרים שמשמשים על ידי מכשירי תעופה ספציפיים, כמו ציוד מדידת מרחק, ומיועדים לסיוע בניווט. בשנים האחרונות חל שימוש במערכות תקשורת לווייניות לצורכי קריאות מצוקה. מערכות אלו מספקות כיסוי עולמי באזורים מרוחקים ללא כיסוי רדיו מסורתי.
נוהל קריאת המצוקה Mayday
הקריאה מופעלת על פי נהלים קבועים שמוסדרים בפרוטוקול הבטיחות של כלי התעופה. בעודו מזהה מצב חירום, הטייס מכריז “מיידיי” שלוש פעמים ברצף על מנת לשמוח תשומת לב ולבדל את הקריאה מתקשורת רגילה.
כדי לאפשר ל-ATC ולכלי הטייס לזהות את המטוס במהירות מקסימאלית, האות מלווה בסימן הקריאה ובציון מספר הרישום של המטוס ומיקומו הנוכחי באמצעות ציון קואורדינטות קווי רוחב ואורך או נקודות ייחוס.
על הטייס לספק תיאור תמציתי וברור של מצב החירום כדי לאפשר לאנשי קרקע וטייסים אחרים להבין את חומרת המצב ודחיפותו. התיאור צריך לכלול מהות הבעיה והסכנה איתה מתמודד המטוס. היו ספציפיים ככל האפשר כדי לעזור למשיבים להבין את.
הטייס צריך לציין את סוג הסיוע שהוא זקוק לו, כמו למשל זימון צוותי כיבוי או רפואה, שירותי הצלה, אישור נחיתת חירום, הכוונה בניווט או בנחיתה וכדומה. אם באזור המצוקה נמצאים מטוסים נוספים, עליהם לקבל תגובה מהירה, כמו למשל שינוי המסלול למניעת התנגשות.
לאחר שהאות שודר, הטייס מקבל הנחיות מצוות קרקע ופועל בהתאם עד הפתרון המלא של המצב או עד לקבלת הוראות נוספות.
סיפורים מפורסמים על שימוש בקריאת Mayday להצלת חיי אדם
סיפור של טיסה 232 של יונייטד איירליינס התרחש בשנת 1989 המטוס מק’דונל דאגלס DC-10 חווה כשל קטסטרופלי וכתוצאה מכך איבד את כל המערכות ההידראוליות. למרות שהמטוס התרסק בסו-סיטי, איווה, בזכות התגובה המהירה של הטייס והתקשורת האפקטיבית של הצוות, שיעור הישרדות הנוסעים היה גבוה בצורה יוצאת דופן. קריאת המצוקה מיידיי שימשה בתור אמצעי תקשורת חיוני לתיאום מאמצי הצלה והיא זאת שאפשרה מענה מהיר במצב מסכן חיים.
טיסה 1549 של US Airways המכונה לעיתים כ”נס על ההדסון” התרחשה ב-15 בינואר 2009, כאשר המטוס פגע בלהקת הציפורים זמן קצר לאחר ההמראה מנמל התעופה לה גוורדיה בניו יורק. כתוצאה מהפגיעה שני המנועים הושבתו והותירו את המטוס ללא חשמל. קפטן צ’סלי “סאלי” סאלנברגר והקצין הראשון ג’פרי סקילס קיבלו החלטה של שבריר שנייה לבצע נחיתת חירום במים הקרים של נהר ההדסון. בעזרת קריאת מיידיי ששידרו הטייסים כדי לבקש סיוע הצלה, כל 155 הנוסעים ואנשי הצוות פונו בשלום.
