רוב חובבי הטיסות (שאיתם נמנים כנראה חלק נכבד מן הציבור הישראלי) כנראה לעולם לא יצליחו להבין את אלה שמתמודדים עם אוויופוביה – תופעה פסיכולוגיה שקרויה לעיתים גם אירופוביה, או, במילים פשוטות – חרדת טיסות. אולם, על פי המחקרים החדשים, מסתבר שפחד מטיסות נפוץ יותר ממה שהיה ניתן לשער, והוא משפיע במידה זו או אחרת, על כ – 40% מאוכלוסיית העולם. מבין אלה, 2.5% סובלים מהתופעה ברמה קלינית, כלומר אינם מסוגלים כלל לעלות על המטוס. בעידן בו טיסה במטוס פרטי או מסחרי בטוחה כמעט באופן מוחלט, במיוחד בהשוואה לנסיעה ברכב, לאוויופוביה אין שום בסיס רציונלי. דווקא בשל כך, עלינו לחקור אחר סיבותיה ומקורותיה.
מה מעורר פחד מטיסות?
הטיסה עלולה לעורר אינספור של חרדות ופחדים, כאשר לכל אחד מהם יש מקור שונה לחלוטין. כך, העליה למטוס יכולה להפעיל תסמינים של קלסטרופוביה (בשל הימצאות במקום צפוף וסגור) או להעיר חשש לאירוע בטחוני כמו חטיפה או פצצה או לגרום לדאגה מהידבקות במחלות. מעבר לכך, אוויופוביה יכולה להיקשר עם פוביות נוספות, כמו אמטופוביה (פחד מהקאות) ואקרופוביה (פחד גבהים).
אולם, הפחד המרכזי טמון בטיסה עצמה, בשלביה השונים – המראה, נחיתה או כניסה למערבולת אוויר. אולם, באופן מפתיע, הפחד מהתרסקות מטוס לא מהווה את הדאגה העיקרית עבור רוב הסובלים מאוויופוביה. למעשה, אצל סובלים מהתופעה, רק הציפייה לטיסה או אפילו איזכור של המילה, יכולים לעורר התקפי פאניקה וחרדה.
הימצאות בשדה התעופה לקראת הטיסה עלולה בפני עצמה לגרום לעומס נפשי. לכן, כשהנוסעים עולים לטיסותיהם, מוחותיהם עלולים כבר להיות בלחץ ניכר. דו”ח ממרפאת פסיכולוגיה בלונג איילנד שבארה”ב מצביע על כך שהרצון לשליטה מתעצם במצבי לחץ, ודווקא השהייה במטוס גורמת לתחושות של אובדן שליטה וחוסר אונים.
טיסה שונה מהותית מנסיעות יבשתיות, שבהן אפשר לעצור אם מתעוררת אי-נוחות. ברכבת הרים, שגם היא עלולה לעורר חוויה של חוסר שליטה, הנסיעה מסתיימת במהירות, והנוסעים יודעים שהם יכולים לצאת ממנה תוך זמן קצר. לעומת זאת, במהלך הטיסה, המוח מגיב לסיטואציה עם התגובה הפסיכולוגית הידועה, “הילחם או ברח”, אך המציאות אינה מאפשרת לו בחירה יזומה – על הנוסע להישאר במקום ולחכות לסיום הטיסה. מובן מעליו שתחושת השליטה ברוב המקרים הינה אשליה בלבד, הרי אסון או תאונה עלולים להתרחש גם כאשר יש לנו אפשרות ליזום פעולה כלשהי.
מהם התסמינים של אוויופוביה?
כפי שראינו, חרדה מטיסה עלול להופיע בשל מגוון רב של סיבות. ניתן אף להגיד שאוויופוביה מהווה מכלול של פוביות שונות שלכל אחת מהן יש מקור אחר. אך, ללא קשר לגורמים המעוררים, לפוביית טיסות יש תסמינים פיזיים ברורים, כאשר המרכזיים שביניהם הם:
- צְמַרמוֹרֶת
- סחרחורת ואובדן שיווי משקל
- הזעת יתר
- דפיקות לב מהירות וחזקות
- בחילה
- קוצר נשימה
- רעידות
- קלקול קיבה או הפרעות עיכול
- בלבול וערפול קוגניטיבי
- עצבנות
כיצד ניתן לטפל בפחד מטיסה?
נכון להיום, עדיין אין בדיקת אבחון ספציפית לפוביה מטיסות. חומרת האירופוביה יכולה לנוע על סקאלה שבין חשש קל, שמאפשר לסובלים לטוס במידת הצורך, אם כי בחוסר רצון, ועד לחרדה קיצונית, כאשר הסובלים ממנה עלולים להימנע מטיסות במשך שנים תוך החלטה מודעת.
הגישה לניהול וטיפול באוויופוביה תלויה במספר גורמים, לרבות חומרתה, הגורמים להתפרצותה, הפוביות הנלוות והמאפיינים האישיים של המטופל. יחד עם זאת, קיימות מספר שיטות אפקטיביות להרגעת פחד טיסות, ביניהן:
חשיפה לגירוים
מומחים לחרדות ודיכאון באיגוד אמריקאי ADAA מציעים לטפל באוויופוביה באמצעות החשיפה ההדרגתית של המטופל לטריגרים. על פיהם, הימנעות מהטיסות עלולה רק להחמיר את הפוביה. טכניקות כמו חשיפה למציאות מדומה (VRE) בשילוב עם תרגילי נשימה דיאפרגמטיים עשויות להקל על התסמינים באמצעות תרגול מודע בתנאים בטוחים.
טיפול קוגניטיבי התנהגותי
טכניקה של פסיכותרפיה המבוססת על גישה מובנית נמצאה כיעילה בטיפול במגוון סוגים של פוביות. מחקר חדש מצביע על כך שמיומנויות הנרכשות בטיפול CBT עשויות להוביל להפחתת חרדות טיסה לטווח ארוך.
טיפול תרופתי
הסובלים מחרדות טיסה יכולים לבקש מהרופא לרשום להם מרשם לתרופות הרגעה. זהו פתרון זמני לטווח קצר, המקל על תסמינים כמו רעידות, דפיקות לב ובחילה.
שכנוע עצמי באמצעות מידע אמין
תהליך איסוף מידע ממקורות אמינים עשוי לעזור להקל על הפחדים שקשורים לטיסה. לדוגמה, מינהל התעופה הפדרלי (FAA) מספק נתוני תאונות אוויריות המצביעים על סיכוי מזערי להיות מעורב בהתרסקות מטוס ושיעור הישרדות גבוה במקרים כאלה. ידע זה עשוי להוביל לשינויים בתפיסה הקוגניטיבית של הסובלים מהחרדה ולהפחית תסמינים של אוויופוביה באופן משמעותי.
